הקשר בין סובלנות אישיותית ומגדר לבין תפיסת השתלבותם של בעלי הפרעה אנטי-חברתית

הקשר בין סובלנות אישיותית ומגדר לבין תפיסת השתלבותם של בעלי הפרעה אנטי-חברתית
סמינריון בפסיכולוגיה חברתית
מרצה: ד"ר לילי צ'רניאק-חי

תוכן עניינים

תקציר 2
מבוא 4
הפרעה התנהגותית 4
התנהגות אנטי-חברתית 4
סובלנות 6
תפיסות כלפי שילוב אנשים המוגדרים כבעלי התנהגות אנטי-חברתית 7
חשיבות המחקר 8
שיטה 10
מערך המחקר 10
אוכלוסיית המחקר 10
כלי המחקר 11
הליך המחקר 11
תוצאות 12
דיון ומסקנות 14
ביבליוגרפיה 17
נספחים 20
נספח א' – שאלון 20
נספח ב' - SPSS 23

תקציר
התנהגות אנטי-חברתית (Anti-Social Behavior – ASB), מתייחסת לתחום רחב של פעולות מזיקות הנעשות בידי אדם אחד או מספר בני אדם, ואשר פוגעות בפרט או בחברה (שפי ובר-זיו, 2008). בנוסף, ניתן להגדיר התנהגות אנטי-חברתית, כהתנהגות עוינת כלפי האחר, אשר שוברת כללים, אינה מצייתת לסמכות ומפרה נורמות חברתיות ודפוסי התנהגות (הורוביץ, 2006). ההערכה היא, כי כיום כ-3.6% מהאוכלוסייה עומדים במאפיינים המגדירים את ההתנהגות האנטי-חברתית (Compton et al., 2005; In: Daughters et al., 2008).
מחקרים אשר בדקו את המקורות להתנהגות אנטי-חברתית מצביעים על הילדות כגורם להתפתחות ההתנהגות האנטי-חברתית, בעיקר כאשר ההתנהגות של הילדים מאופיינת באגרסיביות ובאגרסיות שונות או אז הסיכוי להתפתחות התנהגות אנטי-חברתית עולה (Broidy et al., 2003; Loeber & Hay, 1997; In: Daughters et al., 2008). על פי מאייר (Mayer, 2003), ישנם מספר גורמים להתנהגות אנטי-חברתית, בין היתר: גורמים משפחתיים, גורמים חברתיים וקבוצתיים וגורמים הקשורים לבית הספר.
בשונה מהתפיסה המקובלת, מחקרים הראו, כי גם נשים וגם גברים סובלים מאותם סימנים מוקדמים להפרעה האנטי-חברתית (Miller et al., 2010; In: T’ng, Baharudin & Ismail, 2015). כלומר, הממצאים במחקרים הללו משנים את התפיסות הסטריאוטיפיות המקובלות להתנהגות אנטי-חברתית, שכאמור הופנו בעיקר להתנהגות אצל גברים (Zahn-Waxler et al., 2005; In: T’ng, Baharudin & Ismail, 2015).
בשנים האחרונות נבדקו תפיסות פרטים בנוגע להתנהגות אנטי-חברתית ולגבי שילובם בחברה. התפיסה הפילוסופית העומדת בבסיס רעיון של שילוב היא, כי הפרט בעל הצרכים המיוחדים ובמקרה שלנו בעל התנהגות אנטי-חברתית, הוא שווה זכויות לכל פרט אחר אשר אינו מוגבל, ועל כן זכותו הבסיסית היא להשתלב בכלל הרבדים של החברה (מרום, בר-סימן טוב, קרון וקורן, 2006). מחקרים שונים מראים, כי באופן כללי, התפיסה בנוגע להתנהגות אנטי-חברתית היא חיובית יותר מאשר שלילת, אולם המחקרים גם מראים כי התפיסה הרווחת בקרב הפרטים בציבור היא, שהתנהגות אנטי-חברתית קשורה יותר לפשיעה מאשר לבעיה חברתית (Millie, 2009).
המחקר הנוכחי בדק את תפיסת אנשים את ההתנהגות האנטי-חברתית, כמו גם את מידת הסובלנות שלהם להשתלבותם של פרטים הסובלים מהתנהגות אנטי חברתית.
במחקר הנוכחי השתתפו 101 משיבים מתוכם 56.4% נשים והיתר – גברים. הגיל הממוצע של המשיבים הנו 37.23 שנים עם סטיית תקן של 9.562. המחקר נערך באמצעות שאלון הבודק את המשתנה "מידת הסובלנות לאחרים" (עם מהימנות המשתנה: 0.836= α), ושאלון הבודק את המשתנה "עמדות כלפי שילוב", (עם מהימנות המשתנה: 0.825= α).
ממצאי המחקר העלו, כי אנשים אשר הציגו עמדה חיובית לגבי שילובם של בעלי התנהגות אנטי-חברתית, הציגו גם עמדות סובלניות יותר עבור בעלי התנהגות אנטי-חברתית (r=0.841, pvalue<0.001). יחד עם זאת ממצאי המחקר העלו, כי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין גברים לנשים בנושא עמדות כלפי שילוב, קרי, נשים אשר הציגו עמדה חיובית לגבי שילובם של בעלי התנהגות אנטי-חברתית, מאשר גברים. כמו כן, לא נמצא כי נשים אשר גם מאופיינות במידת סובלנות גבוהה ידווחו עמדות חיוביות ביותר כלפי שילוב של בעלי התנהגות אנטי-חברתית.

מבוא
הפרעה התנהגותית
ההגדרה המקובלת כיום להפרעה (Disorder) באופן כללי, היא רחבה והיא קשורה במידה רבה לסוג ההפרעה. יחד עם זאת הפרעה מוגדרת על ידי החוקרים, כליקוי אצל הפרט בשליטה העצמית כמו למשל צריכה מוגברת של אלכוהול או התנהגות אנטי-חברתית (Antisocial Personality Disorder – APD) (Kotov et al., 2010). מחקרים שונים הראו, כי הפרעות, בין אם מדובר בהתמכרות לאלכוהול, לסמים או התנהגות אנטי חברתית, נפוצים מאוד גם אצל גברים וגם אצל נשים במהלך ההתבגרות ואצל גברים אף בגיל העמידה (Sher & Trull, 1994). הפרעה התנהגותית (conduct disorder), היא הפרעה פסיכיאטרית השכיחה בעיקר אצל ילדים. ההגדרה המקובלת להפרעה ההתנהגותית היא, התנהגות חוזרת ועקבית אשר הזכויות הבסיסיות של הפרט והנורמות החברתיות שלו מופרות (Murray & Farrington, 2010).

התנהגות אנטי-חברתית
העיסוק בהתנהגות אנטי-חברתית אצל פרטים בחברה במהלך השנים האחרונות, עורר לא מעט התעניינות, בעיקר כי התנהגות שכזו, משפיעה במידה רבה על כלל האוכלוסייה (Millie, 2009). ט'אנג ועמיתיו (T’ng, Baharudin & Ismail, 2015), הגדירו התנהגות אנטי-חברתית (Anti-Social Behavior – ASB), כהפרות חוזרות של דפוסים התנהגותיים שמוכתבים על ידי החברה, והכוללים בין היתר: אלימות וונדליזם, הפרת סמכויות ופגיעה בנורמות מוסריות שקבעה החברה. מיילי (Millue, 2008; In: Deery & Jago, 2010), הגדיר התנהגות אנטי-חברתית, כהתנהגות אשר באופן ברור מפריעה לזכויות של פרטים אחרים בחברה להשתמש וליהנות מביתם והקהילה שלהם. על פי ה-DSM-IV, הסימפטומים המרכזיים של התנהגות אנטי-חברתית כוללים התנהגות אימפולסיבית וכאוטית, חוסר יכולת לבלום אול לרסן רגשות, לגלות סובלנות לשעמום או תסכול ולפתור בעיות (Daughters et al., 2008). יחד עם זאת מחקרים שונים הראו כי התנהגות אנטי חברתית מזוהה גם עם רמת משכל (IQ) גבוהה כמו גם התנהגות נרקיסיסטית (Allen et al., 2013). קומפטון ועמיתיו (Compton et al., 2005; In: Daughters et al., 2008) מעריכים במחקרם, כי כ-3.6% מהאוכלוסייה עומדים במאפיינים המגדירים את ההתנהגות האנטי-חברתית.

מחקרים שונים מצאו, כי קיימים הבדלים אינדיבידואליים בין הפרטים בחברה, בנוגע להתנהגות האנטי-חברתית שלהם. שאנשים רבים המתנהגים באופן אנטי-חברתי, יעשו זאת באופן זמני ובאופן מצבי, כלומר ההתנהגות האנטי-חברתית תהיה תלוית המצב שבו הם נמצאים (Husmann, Dubow & Boxer, 2009). גם קראו ובלייר (Crowe & Blair, 2008) טוענים, כי התנהגות אנטי-חברתית מושפעת לעיתים מלחץ סביבתי והיא אינה טבועה או קבועה באופיו של הפרט המבצע אות אותה התנהגות. מנגד, מצביעים המחקרים על פרטים אשר ההתנהגות האנטי-חברתית טבועה בהם והיא אף יציבה. התנהגות אנטי-חברתית שאינה טבועה בפרטים, שכיחה בעיקר אצל מתבגרים. התנהגות אנטי-חברתית קבועה ויציבה, שכיחה אצל אנשים שההתנהגות שלהם באופן כללי היא חריגה וקיצונית (Husmann, Dubow & Boxer, 2009). באשר למקורות ההתנהגות האנטי-חברתית, הרי שהמחקרים מצביעים על הילדות כגורם להתפתחות ההתנהגות האנטי-חברתית, בעיקר כאשר ההתנהגות של הילדים מאופיינת באגרסיביות ובאגרסיות שונות או אז הסיכוי להתפתחות התנהגות אנטי-חברתית עולה (Broidy et al., 2003; Loeber & Hay, 1997; In: Daughters et al., 2008). על פי מאייר (Mayer, 2003), ישנם מספר גורמים להתנהגות אנטי-חברתית:
1) גורמים הקשורים למשפחה – על פי מאייר, מחקרים שונים מראים, כי קיים קשר בין התנהגות אנטי-חברתית לבין ההתנהלות בתוך המשפחה (Dishion, 1992; Patterson et al., 1989; In: Mayer, 2003). כך למשל התנהגות הכוללת בין היתר ענישה או לכפות התנהגות מסוימת, עלולה להוביל בבגרות לפיתוח התנהגות אנטי-חברתית. בנוסף, גם היעדר משמעת או אפילו מצב שבו יש משמעת יתר, עלולה להוביל את הילד בבגרותו, להתנהגות אנטי-חברתית (Shaw & Bell, 1992; In: Mayer, 2003).
2) גורמים הקשורים לחברה או לקבוצה - צעירים ובני נוער המעורבים במערכות אנטי-חברתיות לדוגמת משפחה וחברים, נוטים יותר להיות בעלי התנהגות אנטי-חברתית (Tolan et al., 1990; In: Mayer, 2003). גם כאשר קיימת מעורבות חברתית של צעיר או צעירים הסובלים מסטייה חברתית כלשהי כמו חברות בכנופיה, עלולה אף היא להוביל להתנהגות אנטי-חברתית (Dishion, 1992; Elliott et al., 1985; Henggeler et al., 1992; In: Mayer, 2003).
3) גורמים הקשורים לבית הספר – על פי ווילר ופוקס (Wahler & Fox; In: Mayer, 2003), תמיכה מועטה ולא עקבית של צוות המורים והעדר התייחסות או התייחסות מספקת להבדלים בין התלמידים עלולים להוביל למעורבות נמוכה בבית ספר, כאשר זו זוהתה כגורם מנבא להתנהגות אנטי-חברתית אצל תלמידים. יתר על כן, יש הטוענים, כי גם חוסר בהירות בחוקים כמו גם במדיניות בית הספר, עלולים להוביל למעורבות נמוכה ואז להתנהגות אנטי-חברתית (Mayer et al., 1987; In: Mayer, 2003).
באשר לשאלה המגדרית, במהלך השנים, עסקו החוקרים בהבנת הפרעה האנטי-חברתית בעיקר בהיבט של גברים (Lacourse et al., 2003; Schaeffer et al., 2003; Shaw et al., 2005; Tremblay et al., 2004; Wiesner & Capaldi, 2003; In: Odgers et al., 2008). תיאוריות שונות בתחום הקרימינולוגיה והפסיכולוגיה כיוונו את המחקר בעיקר לגברים ייתכן מכיוון שהנתונים מראים, שיותר גברים מוגדרים כסובלים מהפרעה אנטי-חברתית (Elliot et al., 1989; Farrington, 1989; Farrington, 1995; Wolfgang et al., 1987; In: Odgers et al., 2008). למעשה, מחקרים שונים מראים, כי התנהגות אנטי-חברתית מקובלת יותר אצל גברים מאשר אצל נשים (Odgers et al.,2008), כאשר גם קומפטון ועמיתיו (Compton et al., 2005; In: Daughters et al., 2008) מעריכים במחקרם, כי עבור גברים, מדובר בהסתברות של כ-5.5%, להימצא בעלי מאפיינים התואמים התנהגות אנטי-חברתית, ועבור נשים מדובר על הסתברות של כ-1.9% בלבד. יחד עם זאת, חשוב לציין, שגם נשים מוגדרות כסובלות מהתנהגות אנטי-חברתית, למרות השכיחות הנמוכה יותר. מחקרים מאוחרים יותר אף הראו, כי גם נשים וגם גברים סובלים מאותם סימנים מוקדמים להפרעה (Miller et al., 2010; In: T’ng, Baharudin & Ismail, 2015). הממצאים במחקרים הללו משנים את התפיסות הסטריאוטיפיות המקובלות להתנהגות אנטי-חברתית, שכאמור הופנו בעיקר להתנהגות אצל גברים (Zahn-Waxler et al., 2005; In: T’ng, Baharudin & Ismail, 2015). אחת השאלות שעולות מהסוגיה המגדרית היא, האם לעובדה שגם נשים כמו גברים סובלים מהתנהגות אנטי-חברתית, תוביל לשינוי במידת הסובלנות, כך שנשים יהיו סובלניות יותר מגברים בנוגע לשילובם של בעלי הפרעה אנטי-חברתית.
סובלנות
את הסובלנות ניתן להגדיר, כהימנעות מפגיעה בדבר שנראה לסובלן שלילי אף שיש לסובלן סיבות טובות מבחינה סובייקטיבית לפגוע בו. הסובלן מקיים שיפוט שלילי מסוג מסוים כלפי האחר, והשיפוט השלילי מעניק לסובלם סיבות טובות לפגוע באחר, אך הסובלן מרסן את עצמו ונמנע מפגיעה זו (נחושתן, 2011; בתוך: גונטובניק, 2014).
בין החוקרים לא קיימת תמימות דעים בנוגע למקורה של הסובלנות אצל הפרט, כלומר האם מדובר בתכונה שהיא מולדת או תכונה שהיא נרכשת. מאנס וטסטר (Munns & Tester, 2008) טוענים, כי כאשר מדובר בסובלנות כתכונה מולדת, הרי שאז ניתן יהיה לחזות את מידת הסובלות של הפרט על סמך המידע הגנטי שלו, ולא ניתן יהיה בעתיד להשפיע על מידת הסובלנות שלו. יחד עם זאת הם גם טוענים, שכאשר מדובר בתכונה נרכשת, הרי שאז ניתן יהיה לשער כי סביבתו של הפרט משפיעה על רמת הסובלנות שלו, כמו כן – ניתן לשנות את מידת הסובלנות של הפרט על ידי חינוך מתמשך ומתאים.
על פי גונטובניק (גונטובניק, 2003; בתוך: גונטובניק, 2014), סובלנות כרוכה בהימנעות, כלומר "עליי להימנע מלפגוע בך, עליי לסבול אותך". יחד עם זאת, סובלנות איננה אדישות, כלומר יש לי דעה על דרכך ועל תרבותך, אני חולק עליך. עם זאת, עליי לקבל את העובדה שביכולתך לממש אותן ללא הפרעה מצדי. מימושה של הסובלנות נעוצה במספר טעמים, בין היתר תועלתניים ופרגמטיים אך גם יכולים לנבוע מהכרה בקיומה של הזכות לסובלנות, קרי החובה להיות סובלניים.
מחקרים שונים שבדקו את ההבדל המגדרי ברמת הסובלנות העלו כי בתחומים רבים נשים נמצאו סובלניות יותר מגברים. כך למשל באשר להטרדות מיניות, נשים נמצאו סובלניות יותר מאשר גברים (Russell & Trigg, 2004).

תפיסות כלפי שילוב אנשים המוגדרים כבעלי התנהגות אנטי-חברתית
בשנים האחרונות נבדקו תפיסות פרטים בנוגע להתנהגות אנטי-חברתית ולגבי שילובם בחברה. התפיסה הפילוסופית העומדת בבסיס רעיון של שילוב היא, כי הפרט בעל הצרכים המיוחדים ובמקרה שלנו בעל התנהגות אנטי-חברתית, הוא שווה זכויות לכל פרט אחר אשר אינו מוגבל, ועל כן זכותו הבסיסית היא להשתלב בכלל הרבדים של החברה (מרום, בר-סימן טוב, קרון וקורן, 2006). תפיסה זו מכונה גם 'נורמליזציה', כלומר, השימוש באמצעים נורמטיביים-תרבותיים (טכניקות בעלות ערך, מכשירים, שיטות) על מנת לאפשר לפרטים הסובלים מהפרעות כלשהן בהן גם התנהגות אנטי-חברתית, תנאי חיים (הכנסה, מגורים, שירותי בריאות), שהם טובים לפחות כמו אלה של פרטים ממוצעים בחברה, וכן ככל האפשר לקדם ולתמוך בהתנהגותם, הופעתם, חוויותיהם, הסטטוס והתדמית שלהם (מושל, 1993; בתוך: מרום ועמיתיה, 2006).
לצד החשיבות של השילוב, עומדת גם תפיסת הפרטים השונים בחברה לגבי שילוב בעלי הפרעות ובין היתר גם הפרעת התנהגות אנטי-חברתית. מיילי (Millie, 2009) שבדק את תפיסות פרטים בנוגע להתנהגות אנטי-חברתית מצא, כי כ-80% ממשתתפי המחקר טענו, כי התנהגות אנטי-חברתית, אינה מהווה בעיה כלשהי עבורם, בניגוד למה שנהוג לחשוב. במחקר מוקדם יותר שערך מיילי (Millie, 2005; In: Millie, 2009), כבר בשנת 2005 ושבדק כמה לדעת האנשים הם מוקפים באנשים הסובלים מהתנהגות אנטי-חברתית נמצא, כי רק כ-16% מהמשתתפים טענו כי מדובר בבעיה רצינית, כאשר למעלה מ-55% טענו כי בכלל לא מדובר בבעיה. במחקר נוסף שנערך באנגליה, וולס וסקוטלנד אשר בדק את תפיסת איכות החיים לצד אנשים הסובלים מהתנהגות אנטי-חברתית נמצא, כי רוב המשתתפים במחקר כלל אנו סובל והוא לא מרגיש בירידה באיכות החיים שלו כאשר אחד משכנו סובל מהתנהגות אנטי-חברתית (Millie et al., 2005a; In: Millie, 2009).
יחד עם זאת המחקרים של מיילי הראו גם, כי האופן שבו תופסים האזרחים בחברה את ההתנהגות האנטי-חברתית, היא בעיקר בהקשרים של פשע, צריכת אלכוהול וסמים וונדליזם. כלומר, למרות היכולת של רבים להכיל את ההתנהגות, הרי שהתפיסה הרווחת היא יותר לכיוון של פשעים ופחות לכיוון של בעיות אנטי-חברתיות (Millie, 2009).
במחקר מוקדם יותר שערכה קמפבל (Campbell, 2002) ושבדקה את מידת הסובלנות של אנשים להתנהגות אנטי-חברתית של פרטים אחרים בחברה, נמצא, כי אמנם למעלה מ-50% ממשתתפי המחקר גילו סובלנות כלפי תופעות התנהגות אנטי-חברתיות, אולם כאשר הטיפול באותן קבוצות או פרטים אשר סבלו או הציגו התנהגות אנטי-חברתית לא צלח, הרי שמשתתפי המחקר גילו תחושת אכזבה ותסכול מכך. המשמעות היא, שרבים אכן מגלים סובלנות רבה לגבי התופעה אולם הם גם מצפים שתהיה התערבות ממשלתית שתפתור את הבעיה. כאשר זו לא נעשית באופן טוב, הרי שאז הדעות משתנות (Millie, 2009).