מבוא 1
תכליות ההליך והתיאוריה הכלכלית של חדלות הפירעון 2
עסקת הנושים ומקסום ערך קופת הנשייה 2
הביקורת החלוקתית והמודלים החלופיים 2
הרפורמה של 2018: מהפירוק אל השיקום 3
אישור תכנית, מכירת פעילות והסדר חוב מחוץ להליך 3
מדרג הנשייה, הנשייה המובטחת והשעבוד הצף 4
נושאי משרה, הברחת נכסים וביטול פעולות 4
בעלי התפקיד, השליטה בהליך והממד הבין-לאומי 5
סיכום 6
רשימת מקורות 6
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, ריכז בחוק אחד הסדרים שהיו פרוסים קודם לכן בין דיני החברות לבין דיני פשיטת הרגל, ובכללם מנגנון הקפאת ההליכים שבוטל מחוק החברות. שינוי התפיסה ניכר בניסוח המטרות: בראש רשימת תכליות החוק עומד שיקומו הכלכלי של החייב, ורק לאחריו השאת שיעור החוב שייפרע לנושים. בספרות הישראלית תואר המהלך שקדם לחוק כתזוזה מגישה חברתית אל גישה כלכלית בדיני חדלות הפירעון. בספרות הבין-לאומית נחלקות ההשקפות בין תפיסה חוזית, הרואה בהליך מכשיר לאכיפת ההסדר שהנושים היו מגבשים בעצמם, לבין תפיסה חלוקתית המייחסת לו תכליות חברתיות רחבות. מחלוקת זו טרם נפתרה, והיא ממשיכה להתגלגל אל שאלות יישום כמו עיצוב מדרג הנשייה והערכת שווי התאגיד. סקירה זו ממפה את התיאוריות המתחרות, את הרפורמה הישראלית ואת סוגיות הנשייה, האחריות והבעלות על ההליך.