מטלה מסכמת בקורס כלכלה פוליטית בינלאומית
סמסטר ג', תשפ"ד
אוקטובר 2024
מבוא 1
סקירת ספרות 3
סיוע חוץ, הגדרה ומניעים 3
תופעת ההגירה והגורמים לה 4
הקשר בין סיוע חוץ להגירה 5
דיון 7
רקע להסכם ההגירה בין האיחוד האירופי לטורקיה 7
האינטרסים של האיחוד האירופי 7
הסיוע הכלכלי לטורקיה ותוצאותיו 8
היבטים מוסריים והערכה ביקורתית 9
מסקנות וסיכום 10
ביבליוגרפיה 11
ההגירה הבינלאומית היא אחת התופעות המרכזיות בפוליטיקה הבינלאומית בת זמננו, ויש לה השלכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות הן על מדינות המוצא והן על מדינות היעד. ההחלטה להגר מושפעת משילוב של פערי הכנסה, סכסוכים וחוסר יציבות פוליטית, רשתות חברתיות ומדיניות ההגירה של מדינות היעד (De Haas, 2011). ספרות עדכנית מדגישה כי הגירה היא תוצר של שאיפותיהם של בני אדם להגר ושל יכולתם לממש שאיפות אלו, ולכן שיפור בתנאי החיים במדינת המוצא אינו מוביל בהכרח לצמצום ההגירה, ולעתים אף מגביר אותה בטווח הקצר (De Haas, 2021).
על רקע זה, מדינות מפותחות רבות, ובראשן מדינות האיחוד האירופי, אימצו את סיוע החוץ ככלי מדיניות שנועד לטפל ב"גורמי השורש" של ההגירה, מתוך הנחה שפיתוח כלכלי במדינות המוצא יפחית את התמריץ לעזוב אותן (Clemens & Postel, 2018). יוזמות כמו קרן הנאמנות של האיחוד האירופי לשעת חירום לאפריקה מבוססות על הנחה זו, אף שמחקרים הראו כי הקשר הסיבתי שעליו הן נשענות מוצג לעתים באופן פשטני ואינו נתמך במלואו בממצאים האמפיריים (Zaun & Nantermoz, 2022).
הספרות המחקרית אינה מספקת תשובה חד-משמעית לשאלה אם סיוע חוץ אכן מצמצם הגירה. מחקרים אחדים מצביעים על כך שסיוע המשפר שירותים ציבוריים כמו בריאות וחינוך עשוי להפחית את הנטייה להגר (Lanati & Thiele, 2018), ואילו אחרים מראים כי ההשפעה תלויה בסוג הסיוע וברמת ההכנסה של המדינה המקבלת, וכי סיוע עשוי אף לעודד הגירה, בין היתר משום שהוא מגדיל את המשאבים העומדים לרשות מהגרים פוטנציאליים ומחזק את הקשרים עם המדינה התורמת (Berthélemy et al., 2009; Gamso & Yuldashev, 2018). יתרה מזאת, הקשר בין סיוע להגירה פועל גם בכיוון ההפוך, שכן קהילות מהגרים במדינות התורמות משפיעות על הקצאת הסיוע למדינות המוצא שלהן (Bermeo & Leblang, 2015).
מקרה בוחן בולט לשימוש בסיוע חוץ לצורך ניהול הגירה הוא הסכם ההגירה שנחתם בין האיחוד האירופי לטורקיה במרץ 2016, בעקבות משבר הפליטים של השנים 2015 ו-2016. במסגרת ההסכם התחייב האיחוד להעביר לטורקיה סיוע בהיקף כולל של שישה מיליארד יורו, בתמורה להתחייבות טורקית לבלום את המעברים הבלתי סדירים לאיי יוון ולקבל בחזרה מהגרים שהגיעו אליהם (European Parliament, n.d.; Terry, 2021). מחקרים עדכניים מראים כי לצד ההיבט של החצנת גבולות האיחוד, חלק ניכר מכספי הסיוע הופנה לצרכים הומניטריים ולחינוך של פליטים בטורקיה, כך שההסכם משלב בין שיקולים של בקרת הגירה לבין סיוע הומניטרי (Pries & Zülfikar Savci, 2023).
לאור זאת, עבודה זו בוחנת את השאלה האם סיוע חוץ של מדינות האיחוד האירופי משפיע על היקף ההגירה הבלתי סדירה לשטחו, תוך התמקדות במקרה הבוחן של הסכם ההגירה בין האיחוד האירופי לטורקיה משנת 2016. העבודה פותחת בסקירת ספרות העוסקת בהגדרת סיוע החוץ ובמניעיו, בגורמי ההגירה ובקשר בין סיוע חוץ להגירה. בהמשך מנותח ההסכם עם טורקיה לאור הספרות, תוך בחינת האינטרסים של האיחוד האירופי, תוצאות ההסכם והשאלות המוסריות שהוא מעורר, ולבסוף מוצגות מסקנות העבודה.
