מנחה:
מבוא 2
רקע כללי 4
סקירת ספרות 6
מתודולוגיה 13
ממצאים 15
דיון 17
סיכום 19
ביבליוגרפיה 20
תקוות של שינוי התחילו להתפשט ברחבי המזרח התיכון בראשית 2010. לראשונה מזה עשורים, אזרחים ערביים במדינות שונות יוצאים לרחובות ותובעים חירות וזכויות אדם בסיסיות. באירופה ובצפון אמריקה, התפתחות זו מתקבלת על פי רוב בחיוב ובתקווה למזרח תיכון טוב יותר. ישראל, לעומת זאת, רואה את הדברים באור שונה. היא מתבוננת על המציאות האזורית החדשה בחשש בלתי-מבוטל, ואפילו בפחד. הקונצנזוס הישראלי הוא שאנו עדים לתחילתו של עידן ארוך של חוסר יציבות, עם איום גובר מפני הקצנה אזורית ומאסלאמיזציה. האביב הערבי מצטייר בעיני רבים בישראל כסכנה לביטחון הלאומי. מדיניותה הרשמית של ישראל ביחס לאביב הערבי משקפת חששות אלו ומתאפיינת ברצון לשמר ככל שניתן את הסטטוס קוו המוכר ולהימנע מנקיטת יוזמות לקידום התהליך המדיני. מדיניות זאת מובילה להגברת הבידוד האזורי של ישראל, ולא מאפשרת לה לקחת חלק בתהליכים אזוריים המעצבים מחדש את פני המזרח התיכון (גורן ויודקביץ', 2013).
"האביב הערבי" שתחילתו בתוניסיה של שנת 2010, התפשט לרחבי העולם הערבי, ושינה ללא הכר את מערכת היחסים בין השלטונות והמשטרים לבין קבוצות, תנועות וארגונים בקרב האוכלוסייה.
מחאות, הפגנות ומעשי אלימות פגעו במעמדן הבלתי מעורער של המשטרים הקיימים והבליטו את קיומן של סביבות רבגוניות המאוכלסות בריבוי שחקנים, פנים וחוץ- מדינתיים, בקואליציות וסדרי עדיפות דינמיים, פרי של נסיבות משתנות. העדר ביטחון ציבורי, ריכוזיות פוליטית, משכורות זעומות, אבטלה גואה ועלייה במחירי הסחורות והדלק דחפו את הצעירים - ממרוקו במערב ועד לסוריה ,ירדן ועיראק במזרח ומדינות המפרץ, בדרומו של המזרח התיכון, המשתרעות מתימן ועד לבחריין - למחאה רחבת היקף ולהתקוממות גוברת. גלי המחאה בעולם הערבי, שהחלו בסוף 2010, תפשו במהלך שנת 2011 מקום מרכזי באמצעי התקשורת הישראלית. עיקר תשומת הלב התקשורתית הופנתה באופן טבעי לאירועים במצרים, הגדולה במדינות ערב והראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. חלק ניכר מהסיקור הוקדש להפגנות בכיכר תחריר בקהיר ולתגובותיו של הנשיא מובארק לדרישות המפגינים עד להחלטתו להתפטר (מן ולב -און, 2012).
עם פריצתם של אירועי המחאה בתוניסיה, במצרים, בתימן, בלוב ובמדינות נוספות החלו רבים בעולם להשתמש במונח ”האביב הערבי“ כמונח מסגרת המתאר את רצף האירועים בזירות השונות. מונח זה התבסס על המונח ”אביב העמים“ המתייחס לגל של מהפכות לאומיות שהתרחשו באירופה באמצע המאה ה-19. בישראל נראה כי לקח זמן רב יותר לקלוט מונח זה אל השיח בנושא וגם כאשר הוא נקלט רבים התקשו לקבלו והסתייגו מהניחוח החיובי והאופטימי שבו. כך למשל השר לעניינים אסטרטגיים משה בוגי יעלון קבע כי ”האירוע הוא דרמטי והיסטורי וייתן לזה שם, אבל לא האביב הערבי“. ראש המוסד לשעבר מאיר דגן גם טען שזו טעות להשתמש במונח ”אביב ערבי“ והסביר ”מי שטבע את הביטוי שאב אותו מאירועים שהתחוללו באירופה ב-1848, אז רעיונות ליברלים התפזרו בעולם, האמת שאין שום בשורה ליברלית“. ראש אמ“ן לשעבר עמוס ידלין יצא נגד השימוש במונח ואמר כי ”אנו מבינים כיום כי צמד המילים ’האביב הערבי‘ לא תיאר נכון את התופעה שהסעירה את המזרח התיכון בשנת 2011“. אגף המודיעין של צה"ל דן בסוגיה והכריע כי המונח ”אביב ערבי“ איננו מתאים וקיבל החלטה להשתמש במונח ”טלטלה“ כמונח רשמי לתיאור האירועים בעולם הערבי (פודה, 2013 בתוך: גורן ויודקביץ', 2013).
את הקו הרשמי ביחס לאירועים הוביל ראש הממשלה נתניהו, אשר שרטט בהצהרותיו הציבוריות תמונה שלילית המדגישה את הסכנות והאיומים הטמונים בתהליך. נתניהו תיאר תרחישים פסימיים וביקר את מי שזיהה באירועים סימנים חיוביים. כמו כן, ניתן לראות כי במסרים שהשמיע נתניהו שכוונו כלפי הקהילה הבינלאומית, רוח הדברים הייתה במקרים רבים שונה מאלו שהושמעו כלפי פנים. במערכות הישראליות היו גורמים ביניהם שרים ובכירים בצבא שחיזקו את המסגור השלילי של האירועים, אך היו גם גורמים שקראו על כך תיגר. חלקם הציעו קריאה חיובית של האירועים בעולם הערבי, ואחרים קיבלו את מסגרת הניתוח השלילית אך מצאו בה זוויות נוספות וקראו לזהות בתהליכים גם הזדמנויות ולא רק סיכונים (להרס, 2013).
עבודה זו מבקשת לבחון את הסיקור הישראלי של "האביב הערבי" כפי שהוא משתקף בעיתונים-"הארץ" ו"ידיעות אחרונות". בחינת הסיקור תהיה בדגש על שלוש קטגוריות והן: התייחסות למנהיגים ופוליטיקאים בתקשורת, האביב הערבי ומחאת הקיץ הישראלי והשפעות פוליטיות על ישראל-הקשרים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הניתוח יעשה תוך שילוב תאוריות ומושגים רלוונטיים מתחום התקשורת.
שאלת המחקר בעבודה זו היא: באיזה אופן סיקרה התקשורת הישראלית הכתובה את "האביב הערבי"? ובנוסף, האם אופן הסיקור בכל אחד מהעיתונים תואם את האידיאולוגיה המזוהה עם העיתון?
