עבודה סמינריונית: פסלות שופט בדין הישראלי ובמשפט העברי

סמינריון - פסלות שופט

פסלות שופט בדין הישראלי ובמשפט העברי

תוכן עניינים

מבוא 3
סעיף 77(א) לחוק בית המשפט 4
המבחנים הנהוגים בדין הישראלי לצורך פסלות השופט 5
מבחן החשש הממשי 5
מבחן מראית פני הצדק 6
עילות לפסילת שופט במשפט הישראלי 7
היכרות מוקדמת 7
הערות הקשורות בניהולו התקין של המשפט 8
החלטות קודמות 9
החזרת הדיון מערכאת הערעור 11
ניהול קדם משפט 12
הגשת תלונה נגד השופט 13
פסלות השופט במשפטי העברי 14
כללי האתיקה על שופטים ותלונות הציבור 17
כללי האתיקה על השופטים 17
תלונות הציבור על השופטים 18
הדין הרצוי והצעה לשינוי הרפורמה הקיימת 19
סיכום 20
רשימה ביבליוגרפית 22

מבוא

יש להבין כי הבקשה לפסילת השופט עולה ברוב המקרים בעקבות חוסר שביעות רצון מאופן ניהול ההליך בבית המשפט. סיטואציה זו מקימה לצדדים המדיינים את בקשתם לפסילת השופט. חובת תום הלב חלה על המבקש לפסול את השופט, וכן בשים דגש כי קיימת לו עילה משמעותית המוכיחה את בקשת הפסלות.
במשפט הישראלי הוראת החוק אשר רלוונטיות לפסילת שופט הינם הוראות סעיף 77א לחוק בית המשפט, כמו כן סעיף זה קובע כי את טענת הפסלות יכולים הן השופטים לעלות והן המדיינים. כאשר עולה למי מהצדדים טענת הפסלות יש לשים לב שהיא עולה כאשר קיימות נסיבות המתיימרות לייצר חשש ממשי למשוא פנים.
בעל הדין אינו מוגבל בכמות הפעמים שבהם הינו יכול להגיש בקשה לפסילת שופט מלשבת בדין, אך ככל ותעלה בקשה לפסילת שופט באותו הליך שכבר הועלתה בקשה בעבר- על הבקשה להקים עילת פסלות חדשה אשר אינו נידונה בבקשה הקודמת.
החקיקה בנושא פסילת השופט מסדירה מספר עילות לפסילת השופט, כמו כן בשנת 2004 תוקן החוק הנוגע בדבר, כך שנוספו לו עילות פסילה נוספות שבהן גם אם השופט לא נדרש לפסול את עצמו הוא נדרש לעשות זאת. קיימים גורמים אשר ביקרו את התיקון לחוק וטענו כי עילות הפסילה הקיימות בחוק ספציפיות למדי ומגבילות את שיקול דעתו של בית המשפט. הגבלה זו פוגעת בעיקרון הפרדת הרשויות, פוגעות בשיקול דעת בית המשפט ואף מביאות להתערבות יתרה של הרשות המחוקקת- כך יוצא כי למעשה עילות הפסילה מתיימרות לשכרו בהפסדו.
מבחינה טכנית טענת פסלות הינה טענה שיש לעלות בהזדמנות הראשונה, ואם העלתה על השופט להחליט בטענה זו, דבר הגורם להפסקת המשפט ויש יטענו כי הינה מערימה קשיים על ניהול ההליך כולו.
מלבד העילות המנויות בחוק אימצה הפסיקה 2 מבחנים לבדיקת התקיימות טענת פסילת שופט, מבחן החשש הממשי- מדובר במבחן של יכולת, מבחן אובייקטיבי, במבחן זה השופט נבחן ממבט של שופט סביר ולא האדם הסביר. השופט יפסל מלשבת בדין אך רק כאשר מדובר באמת מידה הסתברותית. מדובר במבחן המרכזי העולה אף מלשון סעיף 77א לחוק. מבחן מראית פני הצדק- מבחן זה נחזה להתיימר למבחן מקל ואף מבחן סל. מבחן זה רלוונטי כאשר גם סובייקטיבית וגם אובייקטיבית אין על השופט לפסול את עצמו. השופט לא משתכנע שעליו לפסול את עצמו מלשבת בדין אך למרות זאת עולה בראשו המחשבה, לפנים משורת הדין על מראית פני הצדק וכדי למנוע אף לו כל ספק הוא פוסל את עצמו. מבחן זה הינו מבחן חריג בפסיקה, אשר כולל בתוכו יתרונות רבים אך לצד חסרונות.
סוגיית פסלות השופט העלתה סוגיות מרובות בנוגע למבחנים אותם יש לקבוע כדי להחליט האם אכן מקרה דנן הינו מקרה המצדיק פסילת שופט מלשבת בדין. על אף 2 המבחנים הקיימים בפסיקה בדבר פסילת השופט, לא קיים מבחן אחיד וברור. מעיון בפסיקת בית המשפט נראה כי המבחן הרווח בפסיקה הינו מבחן החשש הממשי אשר עולה מלשון סעיף 77א לחוק.
כמו כן, הפסיקה פתחה בפנינו סיטואציות רבות בהן שאלת הפסלות עולה, לדוגמא- היכרות מוקדמת, הערות הקשורות בניהולו התקין של המשפט, החלטות קודמות, החזרת הדיון מערכאת הערעור, ניהול קדם משפט, תלונה על שופט- אך הגישה הרווחת הינה כי האצבע אינה על ההדק ויש לבדוק כל מקרה לגופו של עניין.
על אף זאת, עילות הפסילה העולות מן המשפט העברי שונות לגמרי ואף למעשה חד משמעיות. ניתן להבחין במספר של דיינים שפסלו את עצמם מלשבת בדין במקרים של נתינת שוחד ואף במקרים של קבלת עזרה שאינה פיזית. נשאלת השאלה האם הטילו ספק במהימנות הדיינים? או שנקטו משני זהירות כדי להגיע למשפט צדק? בהתאם לכך, נראה כי המשפט העברי דוגל בגישה המתיימרת להקל בדיני הפסלות ולפסול על הסף כל מקרה הנחזה לנתינה הנראית לעין בצורה כזו או אחרת.
מטרתו של מחקר זה הינה לבחון את העילות לפסילת שופטים המתיימרות לתפיסת צדק במשפט הישראלי לעומת המצב הרווח בסוגיית הפסלות במשפט העברי. כמו כן, יוצגו מבחני הפסילה אשר נידונו בפסיקה, מנגנוני הביקורת והפרדתם מפסילת השופט. לבסוף, תוצג רפורמה מומלצת לשינוי הדין הקיים ולחזון הגעה למשפט מקצועי וצודק.