שוויון זכויות לילדים עם מוגבלויות ואחריות המדינה בנזיקין

שוויון זכויות לילדים עם מוגבלויות

מגיש:

תוכן עניינים

מבוא 2
פרק ראשון – ילדים עם מוגבלויות 4
מהו ילד בעל מוגבלות – הגדרה ורקע משפטי 4
הזכויות להן זכאים ילדים עם מוגבלויות 6
פרק שני – טיפול במוגבלויות אצל אוכלוסיות שונות 9
זכויות לילדים עם מוגבלות – חקיקה ופסיקה 9
זכויות לילדים עם מוגבלות – האם קיים הבדל בין מגזרים? 11
פרק שלישי – אחריות מדינה 14
הענקת זכויות לילדים עם מוגבלויות על ידי המדינה 14
הנזקים הנגרמים על ידי המדינה באי הקצאתה של זכויות 14
חובת הזהירות של המדינה 16
יסודות עוולת הרשלנות 16
מבחן האדם הסביר 18
חובת זהירות – החובה לנהוג בשוויון 19
הטלת אחריות נזיקית על המדינה 21
דיון ומסקנות 23
ביבליוגרפיה 25

מבוא
במדינת ישראל חיים כיום למעלה ממיליון ושש מאות אלף אנשים עם מוגבלויות שונות, המהווים קרוב לרבע מכלל אוכלוסיית המדינה. כמחצית מהם, אף סובלים ממוגבלות חמורה אשר מפריעה להם מאוד בתפקודם היום-יומי.
מוגבלות ונכות נחשבות לתופעות מורכבות מאוד, בעיקר כי הן גם משקפות את האינטראקציה שבין התפקוד הגופני, הנפשי או המנטלי של הפרט לבין התייחסות של החברה אליו. על כן, מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות, קשור בין היתר ליצירת תנאים מרביים לתפקוד ולהתאמה טובה של סביבות חברתיות ופיזיות לצורכיהם. אחד התפקידים של החוק, הוא לוודא כי אנשים כמו גם ילדים הסובלים מלקויות ומוגבלויות, יקבלו את ההגנה הראויה של החוק והפסיקה.
את ההכרה הרשמית בזכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים במשפט הישראלי, ניתן לראות בחקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות , שנכנס לתוקף בשנת 1999. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הגדיר את זכותם של אנשים עם מוגבלות להיות חברים ושותפים שווי זכויות בחברה הישראלית, תוך מתן מענה לצורכיהם. ברמה הבין-לאומית, מהפכת זכויות האדם בתחום המוגבלויות מודגמת על ידי אמנת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלויות משנת 2006, כאשר מדינת ישראל חתמה עליה בשנת 2007, ואשררה אותה בשנת 2012.
מקור לחקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נבעה מן הרצון להביא לידי תיקון מבני כולל אשר יכיל בין היתר גם התייחסויות לכל תחומי ההפליה וההדרה של אנשים בעלי מוגבלויות. יוזמת החקיקה נבעה גם מן ההבנה, שדפוסי ההדרה של אנשים עם מוגבלויות בתחומים שונים הינם דומים למדי, וכי כולם כרוכים בהיסטוריה ארוכה של פטרונות ודיכוי, גם אם הם נבעו לעיתים מכוונות טובות ומרצון להיטיב עם אותה אוכלוסייה. הגישה המרכזית שעמדה בעבר בבסיס כלל ההסדרים והמנגנונים, ראתה כאמור במוגבלות תכונה אישית אינהרנטית המאפיינת את האדם, ולא תוצר של אינטראקציה בין האדם לסביבתו. יתר על כן, נתפסה המוגבלות כבעייתו של הפרט, ולא כתוצר של ההבניה החברתית. עם כניסתו של החוק לתוקפו בינואר 1999, הוכרו למעשה באופן פורמלי אנשים עם מוגבלות בישראל כחברים במועדון זכויות האדם. העתקת השיח המשפטי בעניינם של אנשים עם מוגבלות מעולם 'ההטבות והחסדים' לתחום החירות, השוויון וכבוד האדם, הוא אירוע בעל חשיבות תרבותית-חברתית מן המעלה הראשונה, ואף מהווה שלב חדש במערכת יחסי משפט-חברה בישראל.
הגישה הביקורתית למוגבלות ומשפט ממחישה את תפקידן הרב הן של המדינה הן החברה ביצירת הנחיתות ההיסטורית שאנשים עם מוגבלויות סובלים ממנה. למעשה, יש אפילו שרואים במדינה כאחראית באופן ישיר ועקיף לגרימת המוגבלות גם בכך שלא אוכפת את כל הזכויות שלהם הם זכאים וגם כי המדינה זו שיש לה את האחריות החברתית, אחריות לעוולות העבר שהיא הייתה ועודנה שותפה בהם. עצם התמשכותו של המצב הנוכחי מחזקת ומנציחה את הדעות הקדומות והסטיגמות החברתיות של אנשים עם מוגבלויות. האחריות של המדינה כאשר מדובר בילדים, היא עצומה מכיוון שהיא בעצם קובעת את היקף הזכאויות והאכיפה, כיצד ייראה עתידם. יתר על כן, כשמדובר בילדים, הרי שהאחריות של המדינה היא גם על ההורים, שעיקר הנטל רובץ על כתפיהם.
עבודה זו בודקת, מהם הנזקים הנגרמים לאוכלוסיות שונות בטיפול בילדים עם מוגבלויות והאם ניתן לתבוע נזיקית את המדינה על נזקים אלו?