ניתוח היצירה 'יום הדין האחרון' של מיכלאנג'לו על פי דמויותיהם של ישו, מריה ודמויות נוספות

ניתוח היצירה 'יום הדין האחרון' של מיכלאנג'לו על פי דמויותיהן של ישו, מריה ודמויות נוספות

תוכן העניינים

הקדמה 3
ישו ביצירה 5
מריה ביצירה 11
דמויות נוספות ביצירה 16
יוחנן המטביל ופיטר הקדוש 16
השדים ודנטה 18
סיכום 22
ביבליוגרפיה 23

הקדמה

יום הדין האחרון (תמונה 1) היא יצירה מדהימה אפילו בסטנדרטים של מיכלאנג'לו (Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni). היצירה כוללת כמעט 200 מטרים רבועים של פרסקו ודמויות רבות. החל מהעיצוב הגרנדיוזי ועד כל דמות והתנוחה ההבעתית שלה, היצירה תמיד עוררה תדהמה, תסכול, וויכוחים בין הפרשנים . כאשר מיכלאנג'לו התחיל את העבודה על יום הדין האחרון, בקפלה הסיסטינית בשנת 1535, הוא כבר היה בן 60 וכבר נחשב לאגדה עלי אדמות. האמן סיים את העבודה על הפרסקו בשנת 1541. הציור עלה על ציורים קודמים משנת 1480, והשתלב עם ציורי התקרה הקיימים.
מחקר זה ינתח את היצירה דרך ניתוח דמויות מרכזיות שבתוכה. כל ניתוח של היצירה כולל התייחסות לאספקטים רבים של היצירה, כגון ההקשר הדתי, ההקשר ההיסטורי, הקומפוזיציה, עבודת הצבע, ואלו רק דוגמאות בודדות. כיוון שכל האספקטים של היצירה קשורים זה בזה, נדרש ציר מוביל לביצוע הניתוח, כאשר אין הכוונה שזהו הציר החשוב ביותר, אלא רק הציר שבאמצעותו נבנה ומאורגן הניתוח. לצורך העבודה הנוכחית בחרתי בניתוח היצירה דרך הדמויות המופיעות בה. התזה שאני מציע בניתוח זה היא שהיצירה לא הובנה כראוי בתקופתה, כיוון שהיא הייתה כה חדשנית ביחס לזמנה. הפרק הראשון בעבודה זו יעסוק בניתוח דמותו של ישו ביצירה, משום שעל פי ג'ון דיקסון (John W. Dixon), הבנת דמותו של ישו ביום הדין האחרון חשובה להבנת היצירה כולה.