ב"פואטיקה" הבחין אריסטו בין שני סוגים של נרטיבים בדיוניים: מימזיס, שהוא הראיה, ודיאגסיס, שהוא הגדה. מימזיס הוא תחומו של התיאטרון, שבו האירועים מספרים את עצמם, ואילו דיאגסיס הוא תחום האפוס והרומן, סיפור המסופר על-ידי מספר. הקולנוע משלב את שתי הצורות, ובכך הוא אמנות מורכבת יותר שלרשותה טווח נרחב יותר של טכניקות נרטיביות.
סיכום של הפרק:
ג'אנטי, ל. (2000). סיפור. בתוך: להבין סרטים (עמ' 325-362). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
