מבוא 1
הגדרת תחבולת החקירה וגבולותיה 2
בין תחבולה מותרת ובין אמצעי פסול 2
המסגרת הנורמטיבית בישראל 2
סעיף 12 לפקודת הראיות וחופשיות ההודיה 3
דוקטרינת הפסילה הפסיקתית וחובת התיעוד 3
סוגי תחבולות ועמדת בית המשפט העליון 3
המדובב כמוקד הביקורת 4
הודאות שווא והספרות הפסיכולוגית 4
חקירה עימותית לעומת חקירה מוכוונת מידע 5
קטינים ואוכלוסיות פגיעות 5
מבט השוואתי, טכנולוגיה ופערי מחקר 6
סיכום 6
רשימת מקורות 7
תחבולת החקירה היא מניפולציה מכוונת שמפעיל חוקר על נחקר, והיא נעה בין הסתרת מידע ובין יצירת מצג כזב בדבר ראיות שאינן קיימות. הדין הישראלי אינו אוסר תחבולות כשלעצמן, אלא בוחן אותן דרך דרישת חופשיות ההודיה שבסעיף 12 לפקודת הראיות ודרך דוקטרינת הפסילה הפסיקתית. הספרות המשפטית והפסיכולוגית מצביעה על מתח מובנה בין יעילות החקירה ובין הסיכון להודאות שווא. בשנים האחרונות העמיקה הביקורת על השימוש בתחבולות בישראל, ולצידה הוצעו רפורמות חקיקתיות ומוסדיות. סקירה זו ממפה את הגדרת התחבולה, את המסגרת הנורמטיבית, את סוגי התחבולות, את העדויות בדבר הודאות שווא ואת פערי המחקר.
