מבוא 1
עילת הסבירות ומה בוטל בה 2
ההסבר הראשון: העילה כנקודת התורפה של המערך המוסדי 3
ההסבר השני: עימות על גבולות הביקורת השיפוטית 3
ההסבר השלישי: העילה כמכשיר ולא כמטרה 4
מה יכול בית משפט לעשות מול מהלך כזה 5
פסק הדין ומה נפסק בו 6
מבט השוואתי: האם העילה חריגה 6
סיכום 7
רשימת מקורות 8
ביום ח' באב התשפ"ג פורסם ברשומות תיקון לחוק-יסוד: השפיטה. התיקון אסר על בתי המשפט לדון בסבירות החלטותיהם של הממשלה, של ראש הממשלה ושל השרים. בתוך פחות מחצי שנה, ביום 1 בינואר 2024, פסל בית המשפט העליון את התיקון בהרכב של חמישה עשר שופטים. זו הפעם הבולטת ביותר בתולדות המשפט הישראלי שבה נפסל תיקון לחוק יסוד, ושני האירועים יחד הפכו את עילת הסבירות מדוקטרינה מינהלית למוקד של מאבק חוקתי.
השיח הציבורי הציג את המחלוקת כעימות בין שתי עמדות פשוטות. מצד אחד נטען שבית המשפט מפריז בשימוש בעילה כדי להמיר את שיקול דעתה של הרשות הנבחרת בשיקול דעתו שלו; מצד אחר נטען שביטולה מפקיר את הציבור לשרירות שלטונית. הספרות המשפטית מלמדת ששתי העמדות מניחות הנחה שאינה מובנת מאליה: שהעילה היא כלי אחיד, שאפשר להפעילו או לבטלו כמקשה אחת. יתרה מזו, מחקר אמפירי שבדק את דפוסי ההצבעה של שופטי בית המשפט העליון בשנים 2010 עד 2018 מצא, בניגוד לתפיסה הרווחת, נטייה נמוכה ויורדת לפסול חוקים ומדיניות של הרשויות הפוליטיות.
הפרקים שלהלן שואלים מה הפך את עילת הסבירות למוקד המאבק החוקתי בישראל ואילו נימוקים עמדו משני עבריו. לשם כך הם סוקרים את הספרות המשפטית ואת המקורות הנורמטיביים, מעמידים את הטיעונים המרכזיים זה מול זה ובודקים על מה הם נשענים. תחילה יתוארו העילה והשינוי הנורמטיבי שחל בה. אחר כך ייבחנו שלושה הסברים לבחירתה כמטרה, ולבסוף יידונו פסק הדין, ההקשר ההשוואתי והשאלות שנותרו פתוחות.
