גורמי סיכון ודרכי התמודדות עם תופעת ההתעללות באוכלוסיית הקשישים

גורמי סיכון ודרכי התמודדות עם תופעת ההתעללות באוכלוסיית הקשישים

תוכן העניינים

מבוא 3
סקירת ספרות 4
התעללות בקשישים 4
התעללות בקשישים בישראל 5
טיפולוגיה של המתעלל 7
גורמי סיכון 8
השפעת מעורבותם של בני המשפחה 9
דרכי טיפול, מניעה והתמודדות 10
היבטים חוקיים 11
ביבליוגרפיה 13

מבוא
כעשרים אחוז מאוכלוסיית העולם הם בני 65 ומעלה בעולם המערבי של ימינו. נתון זה מצביע על עלייה באחוז היחסי של קשישים, עקב תהליך דמוגרפי של הזדקנות האוכלוסייה, צמצום הילודה והארכת תוחלת החיים (איזיקוביץ', וינטרשטיין ולבנשטיין, 2004). גידול משמעותי באוכלוסיית הזקנים בני 75 או יותר חל כתוצאה מתהליכים אלו (Yunus, Hairi, & Choo, 2019).
בשל תלותם בטיפול של אחרים, האוכלוסייה הקשישה נמצאת בסיכון גבוה למקרים של התעללות. אדם מבוגר שאינו יכול לגור לבדו ללא תלות בזולת, עלול לסבול מטיפול לא ראוי, להזנחה, וגם להתעללות רגשית או פיזית, או לסחיטה כספית (לב ואנסון, 2008). התארכות תוחלת החיים מאריכה את מספר השנים בהן נזקקים הזקנים לטיפול ובכך מאריכה את חשיפתם לסיכון להתעללות (הנטמן, כהן, חרוסט, וסאסי, 2004).
לתופעת ההתעללות בקשישים מספר גורמים מובילים, ביניהם: העומס הפיזי, הנפשי והכלכלי המוטל על בן משפחה המטפל בקשיש; בעיות אישיות של המתעלל (מחלת נפש, אלכוהוליזם, סמים וכדומה), בידוד חברתי של הזקן, היסטוריה של התנהגות אלימה במשפחה ותלות, בעיקר כלכלית, של המתעלל בקורבן (Yunus et al. 2019).
האוכלוסיה הזקנה הנה בסיכון גבוה להתעללות. משום כך, יש צורך לטפל בה בהקדם האפשרי, ולדאוג לצרכיהם הבסיסיים של הקשישים: איכות חיים תקינה, טיפול נאות, ותחושת ביטחון במקום מגוריהם.