דולות – תומכות לידה – תמיכה מתמשכת לנשים יולדות

דולות - תומכות לידה - תמיכה מתמשכת לנשים יולדות

תוכן עניינים
מבוא 1
סיפורה של פאדיה (שם בדוי) 4
סקירה 12
תמיכה מתמשכת לנשים יולדות 12
תומכת לידה – רקע 13
דולות 15
תפקידי הדולה 17

מבוא
אני מעוניינת לפתוח את העבודה בסיפור אישי ולהביא לידי ביטוי את "האני מאמין" הפרטי\אישי שלי מנקודת מבטי.
הגעתי לראיון לקורס כאשר מאחורי שנים רבות של ניסיון מקצועי בתחום הסיעוד. אני אחות מוסמכת בעלת תואר שני בחינוך לבריאות בוגרת קורס נפרולוגיה, בוגרת קורס אימון ועוד כהנה וכהנה תכני לימוד שונים ומגוונים.
הגעתי, לאחר שהחלטתי לפרוש מעבודתי בתחום הסיעוד והניהול הסיעודי. גמרתי אומר לגבי עצמי כי עלי לצאת לדרך חדשה בה אני אלווה לקראת חיים ולא לקראת מוות. חשתי, כי הטיפול בחולים נפרולוגיים מכבה משהו בי, גורם לי עצב ואני מלווה פרידות רבות בחיי. החלטתי וביצעתי- נפרדתי ממקום עבודתי ופניתי לדרך חדשה. דרך של מתן חיים וכלים לאמהות צעירות וכאלו שלא... אך, בחרו להביא ילד לעולם באהבה ובשמחה.
חשתי, כפי שהחלטתי וביצעתי בעצמי ,אוכל להוות דוגמה למי שהחליטה לקבל אחריות גדולה ולהביא לעולם חיים, לקחת בידיעה ברורה חלק נכבד בתהליך ולהגיע אליו מוכנה ושלמה עד כמה שניתן.
במהלך השנה שקדמה לקורס עברתי משבר אישי-משפחתי, יכולתי לשקוע במשבר -אך החלטתי לצמוח מהמשבר ולהמשיך בחיי האישיים- מקצועיים ולהעצים את עצמי ובני ביתי בכוחות שאספתי במהלך הקורס. רכישת והעצמת ידע, לימוד עצמי-חקירה, לימוד אודות עצמי יכולותיי אהבותיי ורצוני ולהיות קשובה לאחר במלוא הקשב ולאפשר לאחר לצמוח מתובנות אישיות.
עם סיום קורס הדולות, נתבקשתי להקים קורס "אם לאם" שמטרתו הכשרת אימהות\נשים מתנדבות לתמיכה רגשית בנשים לאחר לידה.
ראיתי בהתמקצעות בתחום, המשכיות להעצמה האישית שלי ועם כך ליצור חוג נשים שייתן העצמה ותמיכה לנשים נוספות המתנדבות עצמן ונשים לאחר לידה שתקופה זו רגישה מאוד עבורן. תחומי העניין בהעברה וניהול קורס כזה הם רבים ומגוונים: מהיולדת עצמה, הסביבה הקרובה לה, התמיכה לה היא זקוקה, ההסתכלות לתוך עצמה התובנות האישיות ועוד ועוד...כמו גם ההעצמה של המתנדבות עצמן , העשרת תיק הכלים שברשותן העמקת ידע בתהליכי גוף ונפש...
במהלך העברת הקורס "אם לאם", נעניתי למודעת דרושים שפורסמה ברשתות החברתיות וחיפשה מתנדבים בתחום הרפואי-סיעודי, דוברי ערבית לסיוע לפליטים סורים שהגיעו ליוון-לאי לסבוס.
נעניתי להצעה ויצאתי למסע מרתק, לתוך תוכי לנימי נפשי. מסע בן חצי שנה בו שהיתי באי לסבוס וסייעתי בטיפול בפליטים המגיעים לאחר מסע בריחה ארוך ומייגע לחופי יוון בדרכם לאירופה. בתחילה עבדתי במחנה מוסדר, בו ישנה מרפאה עם צוותים משתנים המאיישים את המרפאה. לאחר שחשתי בטחון
בעשייה ורתמתי אנשים נוספים, לרעיון ולידע שלי, חברתי לגופים בינלאומיים שונים בכדי לסייע לנשים לפני ולאחר לידה.
שם במחנות הפליטים הללו המפוזרים ביוון, יכולתי להנגיש את הידע והעזרה שלי ביתר קלות, ללא עיסוק בגביית כספים או מנהלות, לאוכלוסייה שלא מכירה את המושג "הכנה ללידה" וצמאה להתפתחות \חיזוק אישי והעצמה.
ההתנדבות הזו הביאה לידי ההכרה שלי בעצמי וביכולותיי וכך, הייתה בי המסוגלות הנפשית לתמוך באחרות
בעבודה זו, אני מעוניינת להביא לידיעתכם את נושא הפליטים מנקודת מבטי האישית ודרך עבודתי במחנות שונים באי לסבוס כדי שסיפורי חיים אחדים, לא יהיו כתבה בעיתון או אמצעי התקשורת-אלא סיפורים מוחשיים אמיתיים שחוויתי על בשרי עם קשיי שפה, קשיים פיזיים-מנטליים שיש לגשר עליהם כשאינך באזור הבטוח שלך ועלייך לתמוך באחר/ת שחוויותיו לאחרונה היו קשות: בריחה מהבית מהעיר ומהארץ בה נולדת וחיית עד לפרוץ המלחמה, חיים בסביבה עויינת ומאיימת, בריחה לא חוקית ומעברים מארץ לארץ, התחבאות, הפחד ממלחמה, ללא פרנסה, ללא כסות לגוף, ללא כסף ומזון
לברוח ממקום למקום בתנאים מאיימים ללא נוחות או בטיחות ובעיקר לסמוך על טוב ליבם של אחרים, שאינך מכיר....
בעבודה זו, מלבד לסקור את עבודתי במסגרת חמישה מחנות שהוקמו ביוון עבור הפליטים, אני מבקשת להביא את סיפורה של אישה אמיצה אחת, אחת מיני רבות שהגיעה למחנות הפליטים ביוון, בעור שיניה לאחר טלטלות קשות ללא הגנה באזור מלחמה ובדרך לא דרך הגיעו "לחוף מבטחים" כשהיא נושאת את פרי בטנה את הדבר החשוב לה ביותר, את המשכיות משפחתן, מצד אחד הן נראו לי אמיצות, גיבורות ומצד שני מאוד ריחמתי עליהן וחשבתי על הקשיים הצפויים להן: ללא ידיעת השפה, ללא קבלת טיפול רפואי הולם, ללא ליווי במהלך הלידה תרבות ומנהגים שונים בארץ זרה....היו פעמים שהתבדיתי- ושמחתי על כך, כי גיליתי אנשים "טובים באמצע הדרך" שמוכנים ללוות ולסייע, לתמוך ולדאוג לאם ולרך הנולד. היו גם מקומות של אכזבה והרגשת החמצה.