האתגרים שעמדו בפני הבנייתה של ירושלים החצויה לאחר מלחמת העצמאות

האתגרים שעמדו בפני הבנייתה של ירושלים החצויה לאחר מלחמת העצמאות

תוכן עניינים

מבוא 2
הבניית זהות לוקלית חדשה בעיר - המעבר מזהות קוסמופוליטית לזהות אחת ואחידה 6
אינטגרציה חברתית בין תושבי העיר – ותיקים ו"מהגרים" (עולים חדשים ממדינות ערב) 9
המאבק בין דתיים לחילונים בעיר – נקודות ואתרי מחלוקת 12
תפקודה של ירושלים כבירת ישראל – תהליכים ומעשים שנעשו 15
מקומות ואתרים קדושים בעיר – התמודדות עם "אובדן" אתרים קדושים ומציאת חלופות הולמות 17
בניית אתוס ירושלים – הלחימה על העיר, הישגיו של עם ישראל וצה"ל וחשיבותה של העיר לעם היהודי 19
כלכלת העיר -שינויים שהביאה איתה החלוקה 21
ירושלים כעיר גבול - כיצד תפקדה ואופיו של הגבול עם האוכלוסיה הירדנית-פלסטינית 23
סיכום 25
ביבליוגרפיה 30

מבוא
"בתום מלחמת העצמאות נותרה ירושלים חצויה ופצועה" (שביד, 1994).
עבודתי עוסקת באתגרים שהוצבו בפני ירושלים החצויה, בין השנים 1948-1967, לאחר מלחמת העצמאות. אותה מלחמה שנחשבת למכוננת בהיסטוריה היהודית והישראלית ובמורשתו של עם ישראל, גבתה מחיר כבד בכל הנוגע לחיי אדם וכמו כן, תשתיות העיר ומבניה. תושבי העיר היו מוכי תדהמה וטלטלה, הן כתוצאה מהלוחמה הקשה בעיר והן מהמציאות החדשה שנוצרה עבורם והיא מציאות של עיר עם חומה בליבה.
כל אחד מן הקשיים והאתגרים בתקופת ירושלים החצויה מפורט בעבודה, כאשר חלק מאותם קשיים ואתגרים זכו לטיפול הולם מצד הממשל הישראלי וההנהגה המקומית, וחלק לא; כלומר, ישנם קשיים אשר עמדו בעינם שנים לאחר חציית ירושלים וגם לאחר איחודה ואף בימינו אנו. נראה כי קשיים אלו, בעיקרם חברתיים ותפיסתיים, הם ארוכי טווח, כך שתושבי העיר למדו לחיות איתם, למרות שלא נפתרו הלכה למעשה. חלק מאותם אתגרים וקשיים אשר יפורטו בהמשך קשורים זה בזה ובהתאם לזאת, נפתרו – או נעשה ניסיון לפתור אותם – באותו האופן.
ההתמודדות עם הקשיים המכשולים השונים שנתקלה בהם העיר התבססו על מעשים פרקטיים, בשטח, כגון חיזוק דמוגרפי של אוכלוסייתה היהודית של העיר באמצעות הבאת "מהגרים" (עולים חדשים) לשכונות ואיזורים בעיר וגם עיבוי טבעת הפריפריה של ירושלים תוך כדי הקמת יישובים יהודיים בסביבתה ובעיקר בדרך מעיר הבירה לכיוון החוף, שם שוכנת תל אביב (מה שקרוי "פרוזדור ירושלים"). כמו כן ננקטו צעדים מדיניים ממשלתיים שונים לחיזוקה של ירושלים כעיר בירתה של ישראל, כפי שיפורט בהמשך (בן-אריה ו-וגר, 1994). מהר מאוד הבינו הדרגים המדיניים הגבוהים כי על ישראל לחזק גם מבחינה מורלית ופסיכולוגית את תפיסתה של ירושלים כבירת ישראל וכך עשה בן-גוריון לאורך כל כהונתו.
מדוע חשוב כל כך עניין ריבונות ישראלית-יהודית על ירושלים? הסיבה העיקרית לכך טמונה בעובדה כי שלטונה של ישראל על ירושלים – בין אם ירושלים המערבית או המזרחית – נותר שנוי במחלוקת בעיני רוב מדינות העולם, כאשר גם מדינות אשר מכירות בישראל, נוטות שלא לנקוט עמדה בכל הנוגע לשלטון על ירושלים. בנוסף לכך, מדינות המקיימות קשרים דיפלומטיים עם ישראל נמנעות מלמקם את שגרירויותיהן בירושלים, אלא בתל אביב בעיקר, כיוון שמגדירות את סטטוס (השלטון) ירושלים כלא מוגדר (Quigley, 1996).

על מנת לבחון את הקשיים שעמדו בפני העיר ותושביה, על כל סוגיהם, נעזרתי במקורות רבים ומגוונים; ספרים, מאמרים אקדמיים מכתבי עת (בחלקם מחקריים ובחלקם עיוניים) וכתבות/ מאמרים מעיתוני יום, שפורסמו באותה התקופה. כמו כן, הקפדתי לשלב חומרים ומקורות בעברית ובאנגלית כאחד באופן אינטגרלי בעבודה, על מנת להעשיר את תוכנה וליצור הקשר ברור והדוק בנושאים וסוגיות מסוימים, מבלי להסתמך על מקור אחד (מה שיהפוך את ההקשר לחלש ושטחי).
מקורות המידע ההיסטוריים, עיוניים, כדוגמת ספרים או קובץ מאמרים בנושא ירושלים החצויה, היו ללא ספק המקורות העשירים ביותר עבורי. כמות המידע ורמות הניתוח באותם ספרים ומאמרים היוו חלק נכבד מהעבודה, שכן בעזרתם יכולתי להסיק מסקנות ולהגיע לתובנות משלי בכל הנוגע לנושא הכללי של העבודה ותתי הנושאים בה. בנוסף לספרים ומאמרים עיוניים, חשוב להדגיש גם את הכתבות והמאמרים שנלקחו מעיתוני היום של אותה התקופה והיוו מקור מעשיר ו"אנושי" מאוד. כלומר, בכתבות עצמן היו תוספות אישיות וממוקדות יותר מאשר המאמרים העיוניים. אותן כתבות עסקו פעמים רבות בסיפורם של אנשים אשר חוו את ירושלים החצויה על בשרם – תושבים, חיילים וכו'), מה שהעניק למידע בעבודה נדבך אישי עשיר. המסקנות ה"יבשות" משהו שהגיעו אליהם חוקרים וכותבים שונים "תובלו" בעזרתן של אותן כתבות והאנשים שכיכבו בהן (זרטל, 1967; לימור, 1974; "החומות נשארו, המחיצות נפלו", דבר, 1967).
מקורות דוגמת מחקרים אמפיריים כמותניים היו פחות רלוונטיים לעבודה זו, כיוון שליבה נוגע במגמות והתרחשויות חברתיות גרידא: התמודדות עם קשיים ואתגרים מצידם של תושבי העיר וניתוח מעשים והליכים שננקטו על ידי ההנהגה הישראלית דאז. לא מדובר בנושא עבודה אשר מתמקד בתופעה אמפירית, אותה יש למדוד ולהסיק מסקנות בהתאם, אלא בעבודה עיונית כאמור שנועדה לבחון את הכרתי עם הנושא, וניתוחו של הנושא לפי נקודת הראות שלי, בהסתמך על אותם מקורות וחומרים.
ישנו פן מסוים בעבודה בו עולים מספרים או נתונים כמותניים הוא בבחינת מגמות שינוי של גידול או פיחות באוכלוסיית העיר. בעקבות הטלטלות שחוותה העיר באותן השנים, נרשמו ירידות ועליות חדות ברף האוכלוסין (היהודי), מה ששיקף את הקושי בהווייתה של ירושלים החצויה והניסיון לאחות את הפצעים שהותירה המלחמה וחלוקת העיר. נתונים מספריים אלו מופיעים בעיקר בתתי הפרקים הנוגעים לאוכלוסיית העיר והשינויים הניכרים בה.

במהלך כתיבת העבודה הקפדתי לשמור על כתיבה אינטגרלית, זורמת, של כל תת נושא, תוך כדי מעבר "חלק" בין נקודות שונות וניתוחן. ההסתמכות על המקורות אותם הזכרתי לעיל נעשתה באופן עקיף כמובן, כאשר לא הועתקו חלקים מהמקורות עצמם, אלא הרעיון הכללי, המסר שדיבר עליו כל מקור ומקור עובד על ידי (לפי מיטב הבנתי כמובן וראייתי האישית) ונכתב בעבודה כחלק מאותו הקשר כללי/ ספציפי לתת הפרק הנדון. השתדלתי כמובן לא לחזור על נקודות ודברים שכתבתי כבר בשלב מוקדם יותר של העבודה, ואם אכן הייתה חזרה על הדברים היא נעשתה בגדר הקשר לנושא אחר, חדש.
במסגרת כתיבת העבודה השתדלתי לכתוב את הדברים תוך כדי עיבוד וניתוח מחודש על ידי. כלומר, מבין המקורות שקראתי ובחנתי, הקפדתי להוציא את העיקר ולאחר קריאתם של כמה מקורות באותו הנושא, כשידיעתי בנושא הורחבה והועשרה דיה, הרשיתי לעצמי לכתוב "מהלב" והראש תובנות ומסקנות שלי. תובנות ומסקנות אלו שזורות לאורך כל העבודה וכמובן מופיעות ביתר פירוט בפרק הסיכום, בסופה של העבודה. כאשר נכתבה דעה או תובנה שהיא שלי, בהסתמך על הבנתי את המקורות בשילוב עם דעה אישית שלי, לא צוין מראה מקום, שכן אין אותה הפסקה או המשפט נשען על מקור מסוים, אלא על הבנה שלי, כאמור, בנושא ופירושי שלי.
חשוב לי לציין ולהדגיש כי חלק מהתובנות שלי הן כאלה אשר משליכות על ירושלים, תושביה ותפיסתה בקרב העם הישראלי-יהודי עד היום. כלומר, מצאתי לנכון ליצור את ההקשר בין העבר להווה, תוך כדי הדגשת אותם הקשיים המדוברים לאורך כל העבודה ככאלו אשר לעיתים הם למעשה בלתי פתירים. מתוך היכרות (בסיסית משהו) שלי עם העיר ואורחותיה היום, יחד עם הלמידה על העיר בימי עבר (כאשר הייתה חצויה), יכולתי לראות כיצד אותם שינויים, לפני עשרות שנים הביאו לקשיים ומשברים של ממש אשר נמשכים עד היום או תוצאותיהם/ השלכותיהם מורגשות עד היום.
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר עבורי בעת כתיבת העבודה הייתה ההקפדה לא לחזור על רעיונות ועובדות שנכתבו/ אוזכרו לפני כן, על ידי מקור אחר. שמירה על כתיבה תמציתית ועניינית עמד לנגד עיני כל הזמן, וכך גם יכולתי, כאמור, לשלב מסקנות ותובנות משלי בין לבין, על מנת להעשיר את העבודה וליצור קישורים רלוונטיים בין נושאים שונים.
על האתגרים ודרכי ההתמודדות שבחנתי בעבודה, ניתן יהיה לקרוא בסיום פרק זה, כאשר תתחיל העבודה הלכה למעשה, רק אציין מה היו הנקודות העיקריות שנגעתי בהן בעבודה: זהות קולקטיבית של העיר ותושביה לאחר חלוקת היער, אינטגרציה בין תושבים ותיקים לחדשים, השסע בין דתיים וחילוניים בעיר, ביסוס מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, בניית אתוס סביב העיר והלחימה עליה, מצבה הכלכלי של העיר באותה התקופה, העיר כעיר גבול והגדרת מקומות ואתרים קדושים "חלופיים" בעיר, לאחר חלוקתה.
בסיכום העבודה פירטתי את מה היו האתגרים שנבחנו עבודה וכיצד התמודדה איתם העיר, תוך כדי שאני עובר – שוב באופן אינטגרלי ו"זורם" – בין נקודה ונקודה ובין תובנה לתובנה. במקביל, נכתבו גם כמה תובנות ומסקנות כלליות בנוגע לירושלים כמקרה בוחן מעניין וייחודי בכל הנוגע לטלטלות והזעזועים שעברה. אופייה של ירושלים השתנה ללא הכר בעשורים האחרונים, כאשר שינויים מדיניים-פוליטיים אקוטיים כפו על העיר סוגים שונים של מציאות, בחלקם מדובר במציאות קשה של ירושלים פצועה ופגועה. במבט נרחב ועמוק יותר על ההיסטוריה של העיר כעיר עתיקה, תקופתה של ירושלים החצויה היא בין המטלטלות והרות הגורל שעברו על העיר. הסיבה שאני מתעכב על נקודה זו היא כי בעיניי, זו אחת המסקנות העיקריות והחשובות שעולות מהעבודה; אותם אתגרים שעלו בתקופת ירושלים החצויה נותרו עוד זמן רב לאחר מכן והפכו את העיר לשנויה במחלוקת בימינו, כמעט באותה המידה שהייתה אז. החזרה לימי "התום" בה העיר הייתה קוסמופוליטית והרמונית נראים רחוקים וכי לא יחזרו על עצמם.