הקשר בין מרחק פנים אל פנים מועדף לבין סגנון ההתקשרות

הקשר בין מרחק פנים אל פנים מועדף לבין סגנון ההתקשרות

תוכן עניינים

תקציר 2
מבוא 3
סקירת ספרות 4
תיאוריית ההתקשרות 4
מרחב אישי 6
תאוריית ההתקשרות והקשר למרחב אישי 7
שיטה 9
אוכלוסיית המחקר 9
כלי המחקר 9
הליך המחקר 10
תוצאות 11
דיון ומסקנות 14
ביבליוגרפיה 14
נספחים 20
נספח א' – שאלון 20

תקציר
המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין המרחק המינימלי בו נוח למשיבים לקיים אינטראקציה עם הילד בן משפחתם, לסגנון התקשרות, כאשר סגנונות התקשרות שנבדקו הנם: חרד, נמנע ובטוח. נבדקו 325 אנשים, אשר כל אחד מהם תחילה מילא טופס הסכמה, לאר מכן טופס ECR ובהמשך – נבדק באופן פיזי ובעזרת מד מטר מהו המרחק המינימלי בו הוא חש נוח לקיים אינטראקציה עם ילד בן משפחתו.
נמצא כי קיים קשר חיובי בין סגנון התקשרות נמנע למרחק מינימלי בו נוח למשיבים לקיים אינטראקציה עם ילד בן משפחתם. בנוסף נמצא כי בקרב הגברים החילוניים ככל שגבר היה חרד יותר בהתקשרות, כך המרחק הקרוב ביותר בו הוא הרגיש בנוח לעמוד אל מול ילד בן המשפחה היה קרוב יותר. לעומת זאת בקרב דתיים, ככל שגבר היה חרד יותר בהתקשרות, כך המרחק הקרוב ביותר לילד בן המשפחה היה רב יותר. אצל נשים לא נמצא כל קשר בין סגנון התקשרות חרד למרחק הקרוב ביותר מילד בן משפחתן בו היה נוח להן לקיים אינטראקציה עמו.
לא נמצא כל קשר בין סגנון התקשרות בטוח ל למרחק הקרוב ביותר מילד בן משפחתן בו היה נוח למשיבים לקיים עמו אינטראקציה.

מבוא
אחת התיאוריות החשובות ביותר שפותחו במאה הקודמת והעוסקת בקשר שבין האם לתינוקה, היא תיאוריית ההתקשרות (Attachment Theory). תיאוריית ההתקשרות פותחה על ידי Bowlby במהלך שנות השישים של המאה הקודמת ופותחה על ידי סדרת מחקרים שביצעו Ainsworth ועמיתיה בעקבות עבודתו של Bowlby (Bretherton, 1992). תפיסתו של Bowlby בנוגע לקשר בין האם לתינוק, היה פורץ דרך בעיקר כי להבנתו, מטרתה הישירה של ההתנהגות, היא יצירה ושימור של יחסי התקשרות (Bowlby, 1973; מתוך גור, 2006).
המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין המרחק המינימלי בו נוח למשיבים לקיים אינטראקציה עם הילד בן משפחתם, לסגנון התקשרות.
Ainsworth ועמיתיה שקיבלו את תפיסתו החדשנית של Bowlby ערכו מחקר מקיף שכונה מחקר הזר (The Strange Situation) ושבדק את ההתקשרות בין האם לתינוק כאשר לאחר מכן, הגדירו שלושה סגנונות התקשרות שונים: סגנון התקשרות בטוח (Secure Attachment), סגנון התקשרות חרד (Anxiously/Ambivalent Attachment), וסגנון התקשרות נמנע (Avoidant Attachment) (Ainsworth et al., 1978; מתוך: לוינץ-גילאי, 2008).
תיאוריית ההתקשרות עוסקת גם במרחק הפיזי שבים האם או הזר לבין התינוק, כאשר לאותו מרחק השפעה על ההתקשרות. לתוך כך נכנס המרחב האישי. את המרחב האישי (Personal Space), ניתן להגדיר כאזור שהפרטים שומרים סביב עצמם על מנת שאחרים לא יפלשו אליו ויגרמו להם אי נוחות (Bar Haim, Aviezer, Berson & Sagi, 2002). גבולות המרחב האישי יכולים להתבסס על מספר משתנים כגון: צרכים פסיכולוגיים, צרכים ביולוגים או אף חיבור של שניהם (Burgoon, 1977).
מחקרים שבדקו את הקשר שבין המרחב האישי לבין ההתקשרות הראו, כי מתבגרים אשר הוגדרו בינקותם כבעלי סגנון התקשרות נמנע (Avoidance), הציגו גבולות רחבים יותר בנוגע לחדירה למרחב האישי שלהם, והם יעדיפו פחות חדירה למרחב הפרטי שלהם, בשונה במתבגרים אשר בינקותם הוגדרו כבעלי סגנון התקשרות בטוח (Secure) (van Ijzendoorn & Sagi, 1999; In: Bar Haim et al., 2002).
חלקה הראשון של העבודה עוסק בתאוריית ההתקשרות ושלושת הסגנונות השונים. חלק השני עוסק בהגדרת המרחב האישי, כאשר החלק האחרון עוסק בקשר שבין תיאוריית ההתקשרות לבין המרחב האישי.