הקשר בין סגנון ההורות של ההורים לבין סגנונות ההתקשרות של הילדים בבגרותם

הקשר בין סגנון ההורות לבין חרדה והימנעות בבגרות (התקשרות)

תוכן עניינים

1. תקציר 2
2. מבוא 3
3. סקירת ספרות 5
3.1. סגנון הורות 5
3.2. התקשרות (Attachment) 7
3.2.1. תאוריית ההתקשרות 7
3.2.2. חרדה, הימנעות ותאוריית ההתקשרות 9
3.3. סגנון הורות והתקשרות 11
4. מתודולוגיה 12
4.1. אוכלוסיית המחקר 12
4.2. כלי המחקר 12
4.3. הליך המחקר 13
5. תוצאות 14
6. דיון ומסקנות 16
7. ביבליוגרפיה 18
8. נספחים 20
8.1. נספח א' – שאלון 20
8.2. נספח ב' - SPSS 25

1. תקציר
המחקר הנוכחי בודק, את הקשר שבין סגנון ההורות על החרדה והימנעות בהתקשרות בבגרות. במחקר הנוכחי השתתפו 64 משיבים, מתוכם 64.1% - גברים והיתר – נשים. גיל המשיבים הממוצע היה 24.56.
ממצאי המחקר מראים, כי נמצא קשר חיובי בין סגנון סמכותני של האב לבין חרדה והימנעות מתקשורת (r=0.859, pvalue<0.001), כמו כן נמצא קשר חיובי בין סגנון סמכותני של האם לבין חרדה והימנעות מתקשורת (r=0.830, pvalue<0.001), כלומר קשר סמכותני אכן משפיע על מידת החרדה וההימנעות בבגרות. בנוסף, ממצאי המחקר הראו, כי אמנם נמצא הבדל מובהק בסגנון מתירני, כך שאימהות מתירניות יותר מאבות, אך לא נמצא הבדל בסגנון סמכותי. כמו כן נמצא, כי ככל שההורה יהיה מתירני יותר, כך חרדה והימנעות מקשר בבגרות יהיו נמוכות יותר, קרי נמצא קשר שלילי בין סגנון מתירני של האב לבין חרדה והימנעות מתקשורת (r=-0.814, pvalue<0.001), וקשר חיובי בין סגנון סמכותי של האם לבין חרדה והימנעות מתקשורת (r=-0.823, pvalue<0.001).

2. מבוא
מערכת היחסים שבין ההורה לבין הילד, נחשבת למסגרת הראשונה והמשמעותית ביותר שבתוכה הילד רוכש ומפתח את היכולת הרגשית והחברתית. למעשה, ניכר של הפסיכולוגיה במאה העשרים, על כל הזרמים השונים, עוסק בהשפעת ההורים על התפתחותו הרגשית והחברתית של הילד, החל מגישות פסיכואנליטיות וגישות של יחסי אובייקט וכלה בפסיכולוגיית האני, ובגישות התנהגותיות ואחרות (רוזנטל, גת וצור, 2009). לכן, אחד הגומרים המשפיעים ביותר על ההתפתחות החברתית של הילד, הוא סגנון ההורות שלו. עבודה זו בודקת את הקשר שבין סגנון ההורות לבין החרדה והימנעות בהתקשרות בבגרות.
במהלך העשורים האחרונים, הפכה תיאוריית ההתקשרות (Attachment Theory) לאחת התיאוריות החשובות ביותר בכל הנוגע להבנת ההתקשרות של התינוק עם אמו (Mikulincer, Shaver, & Pereg, 2003). תיאוריית ההתקשרות פותחה על ידי בולבי (Bowlby), בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, והיא מתבססת בעיקרה על הצורך של התינוק, לשמור על יחסי התקשרות עם האם (Bretherton, 1992). במהלך השנים, גילו מחקרים רבים, כי התקשרות השפעה רבה על ההתנהגות של הפרט בשלבים מאוחרים יותר של החיים, בין היתר גם על חרדה והימנעות. יתר על כן, עלתה השאלה האם לסגנות ההורות יש השפעה על ההתקשרות בגיל מאוחר, כלומר האם לאופן שבו ההורים פועלים ומגדלים את הילדים, יש השפעה על החרדה וההימנעות כחלק מתאוריית ההתקשרות?
חקר סגנונות ההורות, התפתח בשנים האחרונות כחלק מהעיסוק הרחב בתהליכי סוציאליזציה המתקיימים בין הורה לילד (יפה, 2016). את המונח "סגנון הורות" טבעה החוקרת באומרינד (Baumrind, 1971) בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. סגנון ההורות מוגדר כמערכת עמדות כלפי הילד שיוצרת אקלים רגשי בו מתבטאות התנהגויות ההורים. התנהגויות אלה כוללות את ההתנהגויות הספציפיות המכוונות למטרה שאותן רוצה ההורה להעביר ובאמצעותן ההורה מבצע את תפקידו כהורה ואת אותן ההתנהגויות המשדרות טון רגשי ואינן מכוונות למטרה, כגון מחוות, אינטונציה והבעת רגשות ספונטאנית (Steinberg, 1993 & Darling). מקובל להבחין בין שלושה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים (טוראל, 2003): 1) סגנון הורות סמכותני (authoritarian); 2) סגנון הורות סמכותי (authoritative); סגנון הורות מתירני (permissive). המאפיינים העיקריים המבחינים בין טיפוסי ההורות הללו, מתייחסים בעיקר להיקף או למידה של גבולות והדרכה שההורה מציב, דרישות וציפיות שההורה מסביר ומצדיק, שליטה וכוח שההורה מפעיל ומספק תמיכה רגשית (Yaffe, 2013; בתוך: יפה, 2016).
חוקרים רבים קשרו את תחושת החרדה וההימנעות של הפרט עם תאוריית ההתקשרות של בובלי. בולבי (Bowlby, 1982), קושר במחקרו את המקור של החרדה (Anxiety) בבגרות, בחוויות מהילדות, כך שתאוריית ההתקשרות מהווה את אחד המודלים המאפשרים להסביר את תופעת החרדה בגיל מבוגר (Dilmac, Hamarta & Arslan, 2009). תפיסתו העיקרית של בולבי לצד התיאוריות של איינסוורט' (Ainsworth, 1989) בנוגע לתאוריית ההתקשרות, היא שהיא מלווה את האדם החל מרגע שנולד דרך הבגרות שלו ועד מותו. כלומר, אותן שלוש אסטרטגיות, 'בטוח', 'חרד' ו'נמנע', הן עקביות וקיימות גם בבגרותו של האדם (Bowlby, 1979; מתוך: לוינץ-גילאי, 2008). איינסוורט' (Ainsworth, 1989) טוענת גם, כי ההתקשרות, היא קשר רגשי עמוק, כאשר דמות ההתקשרות היא בדרך כלל דמות אשר לא ניתנת להחלפה עם אחר למרות שההתקשרות יכולה בהמשך להיות גם עם אחרים.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את שלושת סגנונות ההורות המרכזיים: הורות סמכותנית, הורת סמכותית והורות מתירנית. בנוסף עומד חלק זה על ההבדלים בין שלושת סגנונות ההורות וההשפעה שלהן על הילד בהמשך חייב. בחלקה השני, סוקרת העבודה את תאוריית ההתקשרות, תוך הבנת בסיס התיאוריה שפיתחו בולבי ואיינסוורט', כמו גם את הבסיס להבנת החרדה וההימנעות כחלק מתאוריית ההתקשרות. בחלקה השלישי, סוקרת העבודה את הקשר שבין סגנון ההורות לבין תיאוריית ההתקשרות.