הקשר הדו כיווני בין ביצועי החברה לאסטרטגיית תגמול בכירים

הקשר הדו כיווני בין ביצועי החברה לאסטרטגיית תגמול בכירים

תוכן העניינים

1. מבוא 3
2. אסטרטגיית תגמול המנהלים 5
2.1. חוזים מוכווני התנהגות 7
2.2. חוזים מוכווני ביצועים 9
2.3. אסטרטגיית תגמול כוללת 11
3. ביצועי החברה 13
4. הקשר בין אסטרטגיית תגמול המנהלים לביצועים 14
4.1. הסברים תיאורטיים 14
4.2. ממצאי מחקרים 17
5. דיון וסיכום 22
6. מקורות 24

1. מבוא

העניין האקדמי בתחום תגמול המנהלים הבכירים עולה, באופן לא מפתיע, עם עליית השכר עצמו, ומהווה מרכז תשומת לב של כלכלנים זה זמן רב. אחת הסוגיות הנחקרות היא כיצד ניתן למתן את ההשפעות של בעיית הנציג בחברות ציבוריות על ידי אסטרטגיית שכר למנהלים הבכירים. יש להכיר בכך שעיצוב הסדרי התגמול עצמו הוא חלק מבעיית המנהל הסוכן, על מנת להבין את תחום תגמול המנהלים (Choi, 2020).
תחום זה הוא מהכלים החשובים בידיה של חברה. תגמול המנהלים הוא מנגנון ניהולי אשר באמצעות שכר, מענקים ותמריצים לטווח ארוך, כגון אופציות למניות יוצר מכנה משותף בין האינטרסים של המנהלים לבין האינטרסים של הבעלים (היט ואח', 2005). מטרת תגמול המנהלים, ככל החלטה אסטרטגית אחרת ברמת החברה, היא להשיא את עושר הבעלים. אך כפי שאומר Gregoriou (2006), הייחוד של תגמול המנהלים הבכירים לעומת החלטות אסטרטגיות אחרות הוא שההחלטה על תכניות התגמול גם משפיעה עליהם אישית וגם מעוצבת במידה רבה על ידיהם: בפועל השפעת המנהל בעיצובן גבוהה על אף שהן מאושרות עקרונית על ידי הדירקטוריון.
תגמול המנהלים נתפס באופן שלילי בקרב הציבור על פי רוב, כיוון ששכרם עולה באופן עקבי, אפילו תוך כדי שפל כלכלי ולמרות ביצועים גרועים של החברה שהם מנהלים. משקיעים רבים חשים כי חבילות התגמול של המנהלים אינן מוצדקות ולא קשורות לביצועי החברה. הטענה כי על תגמול המנהלים להיות מתואם עם האינטרסים של בעלי העניין ולשקף אינטרסים אלה מוסכמת על דעת רבים.