הקשר שבין החינוך הפוליטי לבין היווצרותה של חשיבה ביקורתית על ידי תלמידים במערכת החינוך

הקשר שבין החינוך הפוליטי לבין היווצרותה של חשיבה ביקורתית על ידי תלמידים במערכת החינוך

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 4
מהו דיאלוג? 4
שיח דיאלוגי בכתה 4
מהו חינוך פוליטי? 5
חינוך לחשיבה 7
מהי חשיבה ביקורתית? 8
חינוך לחשיבה ביקורתית 8
חינוך לחשיבה ביקורתית במערכת החינוך הישראלית 9
חינוך פוליטי ביקורתי בכתה- משימה אפשרית? 10
שיטה 14
מחקר איכותני - הגדרה 14
כלי המחקר 14
אוכלוסיית המחקר 14
הליך המחקר 15
ניתוח ראיונות 16
דיון ומסקנות 22
ביבליוגרפיה 26
נספחים 28

מבוא
ההגדרה המקובלת למנח 'דיאלוג', היא "שיחה בין אנשים, ויכוח, דיון" (מילון אבן שושן, מילון Webster ואחרים). גרייס, רואה בדיאלוג אירוע שיח, שבו אנשים מזמינים זה את זה לתת ולקבל שיח תוך שמירה על כללי השיחה, אירוע שבו נשאלות שאלות אמת וניתנות תשובות אמת, כשהמטרה העיקרית היא, יצירת טקסט שיחה משמעותי עבור כלל הצדדים (פלד ובלום-קולקה, 1996). בשונה מאשר דיאלוג רגיל בין שני אנשים, השיח הכיתתי איננו מזמן דיאלוג, בעיקר כי הוא כפוי, מובנה במידה זו או אחרת, והוא מזמן פגישה בין אנשים שמעמדם בתוך אירוע השיח הוא מראש אינו שווה. המשתתפים הנכנסים לכיתה כלא-שווים במעמד מתוך היותם בני גילים שונים ומתוך הנחה מוקדמת שהם אינם שווים בידע. האחראי על מהלך השיח, ניווטו וניסוחו הסופי של כל טקסט שייווצר במהלכו או בסופו, הוא המורה, כאשר תפקידו הוא בתור מי שמונח כיודע וכחייב להורות. למעשה, הידע המונח למורה אינו רק ידע נושאי אלא גם ידע לגבי השיח וידע של מוסכמות חברתיות, כאשר את כל סוגי הידע עליו להורות לתלמידיו בהתאם לתוכנית הלימודים כללית, והחלטותיו הם לגבי קצב ורצף הדברים. השיח הדיאלוגי בכתה, אינו חייב להתבצע כשיחה בלבד, כלומר גם הרצאה יכולה להיות דיאלוגית כפי שטקסט כתוב יכול להיות דיאלוגי, כלומר "לדבר" אל הקורא, לא במובן שהוא פונה אליו בפנייה ישירה, אלא בהיותו שיח שמזמין או שיוצר אפשרות להקשבה פעילה, שפירושה הבנה שיש בה מעורבות (פלד ובלום-קולקה, 1996). לתוך השיח והדיאלוג, נכנסת שאלת החשיבה הביקורתית שעל המורה כנציג מערכת החינוך, להעביר לתלמידים. עבודה זו בודקת את הקשר בין החינוך הפוליטי לבין היווצרותה של חשיבה ביקורתית על ידי תלמידים במערכת החינוך.
עקרונות החינוך לחשיבה אינם חדשים, והם אף הופיעו כתביו של סוקרטס ביוון הקדומה ועל הצורך ללמד את בני אתונה לחשוב. בתחילת המאה ה-20, העלה דיואי את החשיבות של חינוך לחשיבה ושל ההוראה בדרך החקר, המהווה לתפיסתו היבט חשוב של חינוך לחשיבה. בישראל, הפכו תהליכי הלמידה וההוראה המדגישים חשיבה וחקר מקום חשוב במערכת החינוך כבר מראשיתה.
בני האדם נולדים עם היכולת והנטייה לחשוב, כלומר לא צריך ללמד את האדם כיצד לחשוב כשם שלא מלמדים את האדם כיצד לנוע או ללכת. יחד עם זאת, תנועה שיש בה דיוק וסגנון דורשת תרגול רב ואימונים ממושכים, כאשר ההבדל בין סרבול לתנועה חיננית הופך לברור גם עבור מתבונן שהוא איננו מיומן. בדומה לתנועה מיומנת, גם חשיבה מיומנת היא עבודה קשה. תלמידים זקוקים לבצע תרגול, רפלקסיה ואימון על מנת שיוכלו לחשוב כראוי. באמצעות כלי הוראה נכונים, ניתן יהיה לגרום לתהליכי החשיבה להתפרש על פני מספר רב של תחומים, ולהפוך את התלמידים ליותר ספונטניים, ממוקדים, מורכבים ומסועפים יותר )קוסטה, 2009).

לתוך עקרונות מערכת החשיבה שהמערכת החינוכית מעוניינת להטמיע בתלמידים, נכנסת גם החשיבה הביקורתית, בעיקר כאשר השיח הוא בנושאים אקטואליים כמו פוליטיקה.
על פי תפיסתו של אריסטו, בני האדם הם "בעלי חיים פוליטיים", כאשר לטבע האנושי הפוליטי יהיה מקום בתהליכי ההתחנכות והלמידה שלהם. יחד עם זאת מיכאלי (2014), טוען, כי המציאות החינוכית שבה ניכר חיבור בין פוליטיקה לבין חינוך, טומן בחובו רגישות ומעורר מתחים רבים ולא מעט מאבקים. לתפיסתו, כל אחד משני המושגים- "חינוך" ו- "פוליטי"- נושא מורכבות אדירה, נקודות מבט עשירות ותפיסות עולם מגוונות עד סותרות.
עידוד של התלמידים לעסוק בפוליטיקה מצריך מהמערכת להעניק להם כלים אחרים לחשיבה, בעיקר כאשר מדובר בחשיבה ביקורתית. כאשר בוחנים את החינוך הפוליטי בישראל, על אף רצונו המוצהר של משרד החינוך לקדם חינוך העוסק בנושאים אקטואליים ומהותיים, הרי שעל המורים והצוות החינוכי, מוטלות מגבלות משמעותיות כאשר הם מעוניינים לנהל בכיתות דיונים פוליטיים ביקורתיים. יחד עם זאת, את החשיבה הביקורתית והפוליטית, ניתן לקדם גם לא רק דרך דיון בנושאים פוליטיים מובהקים, אלא גם דרך עיסוק בנושאים "חברתיים" יותר, המעוררים ברוב המקרים פחות עניין ומחלוקת, והרגישות הממסדית בעניינם מעטה יותר. העיסוק בצה"ל והמערכת הפוליטית נחשבים לנושאים נפיצים ואילו העיסוק בנושאים כמו עוני, סביבה וקיימות, אלימות במשפחה, זנות או תעשיית הבשר, יכול לפתח באופן משמעותי לא פחות חשיבה ביקורתית ופוליטית על סוגיות כגון התנהלות הממשלה, יחסי כוח בתוך המדינה ובין מדינות, הפער בין ערכים מוצהרים לבין התנהלות יום-יומית, אינטרסים פרטיקולריים וקולקטיביים שגורמים לעצימת עיניים לנוכח עוולות, אפליה חברתית וצביעות חברתית. דיון אשר יפותח בצורה טובה ונכונה על ידי המורה, יאפשר לתלמידים להטמיע נקודות מבט ביקורתיות, כאלו שיוכלו ליישמן מאוחר יותר באופן עצמאי גם לגבי הנושאים שלא ניתן לדבר עליהם בחופשיות בכתה (יובל, 2014).
כבסיס להכנסתו ופיתוחו של חינוך שכזה אל תוך כותלי הכתה, אבחן בחלקה הראשון של העבודה את מושג הדיאלוג כבסיס ראשוני לשיח כיתתי פורה ומעצב. בהמשך אעמוד על היכולת לחנך לחשוב ולבסוף אבחן קשר זה שבין החינוך הפוליטי לבין חשיבה ביקורתית במערכת החינוך הישראלית כיום.