תחומים

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    התפרקותה של יוגוסלביה

    תחום / תואר: ,
    מחיר: 70.00₪
    מספר מילים: 962
    מספר מקורות: 12
    סוג הקובץ: docx
    שנת הגשה: 2019
    סוג העבודה: עבודה מסכמת
    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    התפרקותה של יוגוסלביה

    תוכן עניינים
    התפרקותה של יוגוסלביה - 3
    ביבליוגרפיה - 6

    התפרקותה של יוגוסלביה
    ישנן הסברים שונים להתפרקותה של יוגוסלביה, כפי שניתן לראות במאמרו של ג'וביק (Jovic 2001). בחרתי לעניין זה להתמקד בגישה הפרסונלית, שמתמקדת בתפקיד האישיות של דמויות מרכזיות כמרכיב מפתח להסברת המצב. במקרה המדובר, מתמקדים תומכי הגישה בשתי דמויות בולטות בתקופה זו בהיסטוריה של יוגוסלביה; יוסיפ ברוז טיטו (Josip Broz Tito) וסלובודן מילושביץ (Slobodan Milošević).
    בכל הקשור לטיטו, הגישה מתייחסת לאישיותו ולצורת הנהגתו, כאשר בזמן שלטונו הוא היה הריבון היחיד, מקבל ההחלטות והפוסק הבלעדי, של יוגוסלביה; הוא היה מעל לחוץ ומחוצה לו. הטענה היא שיוגוסלביה נשארה מאוחדת דאז רק בזכות תפקידו, וכל ניסיון להחליפו דוכא והוצא מהחוק. הוא כבר לא היה עוד פוליטיקאי בכיר, אלא המדינה עצמה. כל תחומי המדיניות השונים רוכזו באמתחתו ונחשבו לתחומים אישיים שלו, כגון הגנה, יחסי חוץ וביטחון המדינה. גם לאחר מותו החוקה מנעה ניסיונות להחליפו. בהתבסס על דברים אלו, לאחר מותו לא היה מי שישמור על מערכות היחסים והאיחוד שבין הרפובליקות המרכיבות את יוגוסלביה ולא היה מי שייקח את ההחלטות לידיו. הטענה של גישה זו היא שיוגוסלביה בעצם מתה ביחד עם השליט שלה. דמות נוספת שנתפסת כמרכזית בהיסטוריה של יוגוסלביה, בעיקר בתקופה הפוסט מלחמתית, הינה מילושביץ, שהיה המנהיג של סרביה וביקש להחליף את טיטו בתפקידו לאחר מותו וכך להעניק את הכוח היוגוסלבי לסרבים. תומכי הגישה הפרסונלית גורסים כי מילושביץ היה זה שהפר את השקט שהיה בין הרפובליקות, וגייס את ההמונים ללכת בדרכו זו והשתמש בהם כמקור לחץ בקונפליקטים הפנימיים בין האליטות (Ibid.).
    ג'וביק טוען כי הגישה הפרסונלית לוקה בחסר ואינה יכולה לעמוד לבדה בבואה להסביר את התפרקותה של יוגוסלביה, זאת מכיוון שמדינה לא נשענת על אדם בודד וכן גם דמויות המפתח מתנהלים ומושפעים מקונטקסט היסטורי ופוליטי כלשהו, שהביא אותם לשלטון ואפשר להם לשלוט בדרך חזקה שכזו; "הם היו מוצרים בדיוק כפי שהם היו יוזמים של מגמות פוליטיות." כמו כן, הוא טוען כי מלבד לאישיותם כמעצבת את שלטונם, בעת קבלת החלטות הם נאלצו להתחשב גם באינטרסים של שחקנים אחרים ולמצוא פשרות בין התפיסות שלהם לאלו של אחרים. הפוליטיקה הפנימית מורכבת הרבה יותר מאישיותו של המנהיג, על כן הגישה הפרסונלית מזניחה לעיתים את ההבנה הזו ומפשטת את הדברים (Ibid.).

    ad

    עבודות נוספות בנושא:

    חיפוש מתקדם


    חפש ב: