הפקולטה למדעי החברה ע״ש גרשון גורדון
ביה״ס לכלכלה ע״ש איתן ברגלס
עבודת מחקר במסגרת הסמינר ׳תיאוריה כלכלית בעידן הכלכלה ההתנהגותית׳
2025
מבוא 1
סקירת ספרות 3
מודל הציפיות האופטימליות 5
מסגרת המודל והסימונים 6
אמונות אופטימליות 7
בחירת פורטפוליו והעדפה להתפלגות מוטה 9
שיווי משקל כללי עם אמונות אנדוגניות הטרוגניות 11
צריכה וחיסכון לאורך זמן, חיסכון חסר וביטחון מופרז 15
הרחבת המודל להסבר רכישת כרטיסי הגרלה 20
הצגה פורמלית של המודל לאחר השינוי 20
סיכום 23
ביבליוגרפיה 25
התיאוריה הכלכלית הסטנדרטית מניחה כי פרטים מגבשים את אמונותיהם בדבר העתיד באופן רציונלי, כלומר מעבדים את המידע הזמין להם ללא הטיה שיטתית ובוחרים את החלופה הממקסמת את תוחלת התועלת שלהם. שורה ארוכה של ממצאים אמפיריים מערערת על הנחה זו ומראה כי אנשים שוגים באופן עקבי בהערכת הסתברויות, ובפרט נוטים להעריך ביתר את סיכוייהם לזכות בתוצאות חיוביות ובחסר את סיכוייהם להיקלע לתוצאות שליליות (Weinstein, 1980). עוד נמצא כי הם שוגים באופן שיטתי בכיול הסתברויות סובייקטיביות (Alpert & Raiffa, 1982), וכי הם מעריכים בחסר את משך הזמן הנדרש להם להשלמת משימות (Buehler, Griffin, & Ross, 1994). הטיה זו, המכונה הטיית אופטימיות, אינה רעש אקראי סביב אמונה נכונה אלא סטייה בעלת כיוון מובהק, ומשום כך אינה מתבטלת בממוצע ואינה נעלמת עם הצטברות ניסיון.
המענה שהציעו ברונרמאייר ופארקר לפער שבין המודל הרציונלי לבין הממצאים הפסיכולוגיים הוא מודל הציפיות האופטימליות (Brunnermeier & Parker, 2005). לפי מודל זה האמונה עצמה נושאת תועלת, שכן פרט המאמין שעתידו יהיה טוב חש טוב יותר כבר בהווה, ולכן בחירת האמונה היא בעצמה בעיית אופטימיזציה שבה נשקלת ההנאה המיידית מן הציפייה מול העלות העתידית של החלטות המתבססות עליה. הציפיות האופטימליות מוגדרות כהסתברויות הסובייקטיביות הממקסמות את האושר הממוצע של הפרט לאורך כל התקופות, ומכאן שהטיה אופטימית מתונה היא תוצאה אנדוגנית של המודל ולא כשל קוגניטיבי החיצוני לו.
גישה זו זכתה מאז לתמיכה אמפירית ותיאורטית. פורי ורובינסון מצאו כי אופטימיות היא מנבא עצמאי של בחירות כלכליות ממשיות ובהן שיעור החיסכון, הרכב תיק ההשקעות ואופק התכנון התעסוקתי (Puri & Robinson, 2007). מחקרים על עדכון אמונות מראים כי ההטיה משוקעת במנגנוני הלמידה עצמם, שכן פרטים מייחסים משקל רב יותר למידע חיובי מאשר למידע שלילי (Karnick & Brick, 2024). בספרות הכלכלית ההתנהגותית מכונות אמונות מסוג זה אמונות מונעות מוטיבציה, ונמצא כי היקף העיוות שפרט מרשה לעצמו תלוי בעלות הצפויה של הטעות ובתמריצים הפועלים עליו (González-Jiménez, 2022). מודלים עדכניים אף מגבילים במפורש את המרחק המותר בין האמונה הסובייקטיבית לבין ההתפלגות האמיתית (Burgh & Melo, 2025).
בשוקי ההון מתורגמת תובנה זו להעדפה מובהקת לנכסים בעלי התפלגות תשואות מוטה חיובית, כלומר נכסים שסיכוייהם להניב תשואה גבוהה במיוחד קלושים אך קיימים. ברונרמאייר, גולייה ופארקר הראו כי פרטים בעלי ציפיות אופטימליות מוכנים לשלם פרמיה על נכסים דמויי לוטו ולהסתפק בתוחלת תשואה נמוכה בתמורה לאפשרות הקלושה לרווח חריג (Brunnermeier, Gollier, & Parker, 2007). בדיקות אמפיריות עדכניות מאששות ממצא זה ומראות כי ביקוש למאפיינים דמויי הגרלה מסביר חלק ניכר מתמחור היתר של נכסים אלו (Zhou, Roh, & Xu, 2025). הטיה זו אינה מוגבלת לשוק ההון, ונמצא כי היא משפיעה גם על בחירות תעסוקתיות ועל הקצאת הכישרונות במשק (Dell'Era, Opromolla, & Santos-Pinto, 2018).
המקרה המובהק ביותר של העדפה להתפלגות מוטה הוא רכישת כרטיסי הגרלה, שכן התוחלת הכספית שלהם שלילית, ההסתברות לזכייה ידועה ומפורסמת לציבור, והרווח האפשרי גדול בסדרי גודל מן ההשקעה. השאלה שעבודה זו עוסקת בה היא האם מודל הציפיות האופטימליות, כפי שנוסח במקור, מסוגל להסביר את הביקוש לכרטיסי הגרלה, ואם לאו, אילו שינויים נדרשים בו כדי שיעשה זאת. לשם כך סוקרת העבודה תחילה את ספרות האמונות המוטות ואת השלכותיה הכלכליות, לאחר מכן מציגה את מודל הציפיות האופטימליות ואת שלושת יישומיו, בחירת פורטפוליו, שיווי משקל כללי בכלכלת חליפין וצריכה לאורך זמן, ולבסוף מציעה הרחבה של המודל המשלבת רציונליות מוגבלת ותועלת לא כספית מעצם ההשתתפות במשחק, ובוחנת אותה באמצעות דוגמה מספרית.
