תחומים

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    חשיפה לאלימות מילולית כלפי עובדי בריאות וכוונות התנהגות אגרסיבית כלפי צוות רפואי בקרב הציבור בישראל בתקופת מלחמת "חרבות ברזל"

    תחום / תואר: ,
    מחיר: 390.00₪
    מספר מילים: 3694
    מספר מקורות: 20
    סוג הקובץ: docx
    שנת הגשה: 2025
    שם המוסד האקדמי: אוניברסיטת תל-אביב
    סוג העבודה: עבודה סמינריונית
    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    חשיפה לאלימות מילולית כלפי עובדי בריאות וכוונות התנהגות אגרסיבית כלפי צוות רפואי בקרב הציבור בישראל בתקופת מלחמת "חרבות ברזל"

    עבודה סמינריונית

    במסגרת סמינר מחקר לתואר שני בסיעוד

    החוג לסיעוד

    בית הספר למקצועות הבריאות

    הפקולטה לרפואה

    אוניברסיטת תל אביב

    2025

    תוכן עניינים

    מבוא 1
    שיטת המחקר 3
    מטרת המחקר 3
    משתני המחקר 3
    השערת המחקר 3
    מערך המחקר והמשתתפים 3
    כלי המחקר 4
    הליך המחקר 4
    מקורות אפשריים להטיות 5
    ניתוח הנתונים 5
    ממצאים 6
    תיאור המדגם 6
    סטטיסטיקה תיאורית 8
    בדיקת השערת המחקר 8
    סיכום הממצאים 9
    דיון וסיכום 10
    מגבלות המחקר 11
    מסקנות והמלצות 11
    מקורות 13
    נספח: שאלון המחקר 16

    מבוא

    אלימות במקום העבודה כלפי עובדי מערכת הבריאות היא תופעה עולמית רחבת היקף, המוכרת כיום כבעיה של בריאות הציבור ולא רק כבעיה ארגונית. מסמך שפורסם במסגרת התוכנית המשותפת של ארגון הבריאות העולמי וארגון העבודה הבינלאומי השווה בין הנחיות לאומיות להתמודדות עם אלימות במקום העבודה במערכת הבריאות, והדגיש כי לצד האלימות הפיזית יש להתייחס גם לאלימות מילולית ופסיכולוגית (Wiskow, 2003). סקירה עדכנית של הספרות מצביעה על כך שהיקף התופעה הולך וגדל, כי אלימות שאינה פיזית, ובעיקר אלימות מילולית, שכיחה במידה ניכרת מאלימות פיזית, וכי לחשיפה לאלימות השלכות על בריאותם הנפשית של העובדים, על שחיקתם ועל עזיבת המקצוע, וכן על בטיחות המטופלים ועל איכות הטיפול (O'Brien et al., 2024).

    מחקרים ממדינות שונות מלמדים על שכיחות גבוהה של התופעה במגוון מסגרות טיפול. מחקרים שנערכו במחלקות לרפואה דחופה במצרים ובפקיסטן מצאו כי חלק ניכר מאנשי הצוות נחשפו לאלימות מצד מטופלים ומלוויהם, וכי האלימות המילולית הייתה הצורה השכיחה ביותר (Abdellah & Salama, 2017; Zafar et al., 2013). בטורקיה נמצא כי רופאים בהתמחות ופסיכיאטרים מדווחים על שיעורים גבוהים של תקיפות מילוליות ופיזיות במהלך עבודתם (Acik et al., 2008; Altınbaş et al., 2011). גם בישראל התופעה מוכרת היטב: ועדת השר למיגור אלימות כלפי צוותים רפואיים ומנהליים במערכת הבריאות קבעה כי האלימות פוגעת במערכת כולה, והמליצה על שורת צעדים למניעתה ולהתמודדות עמה (משרד הבריאות, 2017). מחקר שנערך בבית חולים ממשלתי בישראל בתקופת מגפת הקורונה מצא כי כ-71% מהעובדים נחשפו לאלימות, כ-69% לאלימות מילולית וכ-11% לאלימות פיזית, וכי רוב העובדים סברו שהאלימות החריפה בתקופת המגפה, בין היתר בשל החרדה של המטופלים ובני משפחותיהם ובשל התארכות זמני ההמתנה (Dopelt et al., 2022). ממצאים אלה מלמדים כי תקופות של משבר לאומי עשויות להגביר את הסיכון לאלימות כלפי צוותים רפואיים.

    מצבי מלחמה ועימות מזוין מציבים את מערכות הבריאות בפני עומס חריג ומעמידים את אנשי הצוות בסיכון מוגבר. סקירה שיטתית של הספרות על אלימות כלפי מערכות בריאות באזורי עימות הראתה כי התופעה מתועדת באופן חלקי ובלתי אחיד, והדגישה את הצורך בהגדרות ברורות ובאיסוף נתונים שיטתי כבסיס למניעה (Haar et al., 2021). העימות באוקראינה המחיש את העומס שמלחמה מטילה על שירותי הבריאות ואת הצורך בסיוע הומניטרי ורפואי נרחב (Jain et al., 2022). בישראל, מלחמת "חרבות ברזל", שפרצה באוקטובר 2023, חשפה אנשי צוות בבתי החולים לאירועים טראומטיים חריגים. מחקר שנערך בקרב אחיות בבית חולים ציבורי זיהה קבוצה של אחיות שהתאפיינו ברמות גבוהות של מצוקה נפשית ושל הפרעות הסתגלות, לצד קבוצה של אחיות שהתאפיינו בחוסן ובתמיכה חברתית (Hamama et al., 2025). בתנאים אלה גם הציבור הרחב נתון במתח ובחרדה מוגברים, דבר העלול להשפיע על האינטראקציה בינו לבין הצוות המטפל.

    ספרות ענפה עוסקת בקשר בין חשיפה לאלימות לבין התנהגות אגרסיבית. מחקר שנערך בקרב בני נוער ישראלים ופלסטינים מצא כי חשיפה לאלימות על רקע סכסוך אתני-פוליטי קשורה להתנהגות אלימה חמורה ולתוצאות אנטי-חברתיות בהמשך (Dubow et al., 2019), ונקודת המבט ההתפתחותית והחברתית-אקולוגית מדגישה כי השפעתה של אלימות פוליטית עוברת דרך מערכות המשפחה והקהילה (Cummings et al., 2017). גם חשיפה לאלימות במשפחה נמצאה שכיחה בקרב מתבגרים פלסטינים וקשורה למאפיינים אישיים, משפחתיים וחברתיים (Haj-Yahia & Abdo-Kaloti, 2003). מחקרים בקרב לוחמים לשעבר ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובקולומביה הראו כי חשיפה ממושכת לאלימות והשתתפות בה קשורות ל"תוקפנות תיאבונית", כלומר לחוויה של האלימות כמתגמלת, ולהשלכות על הבריאות הנפשית (Hecker et al., 2013; Weierstall et al., 2013).

    לצד זאת, הראיות לגבי יעילותן של התערבויות ארגוניות למניעת תוקפנות של מטופלים ומלוויהם כלפי עובדי בריאות עדיין מוגבלות (Spelten et al., 2020). רוב המחקרים בתחום מתמקדים בדיווחי הצוות הרפואי, ומעטים בוחנים את עמדותיו וכוונותיו של הציבור הרחב, שממנו מגיעים המטופלים ובני משפחותיהם. לשם בחינת עמדות מסוג זה ניתן להיעזר במודל רב-ממדי הכולל רגשות, מחשבות וכוונות התנהגות, כפי שהוצע בסולם העמדות הרב-ממדי של פינדלר ועמיתיה (Findler et al., 2007), ולצדו במדדים של אמפתיה (Spreng et al., 2009).

    לאור זאת, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את הקשר בין חשיפה לאירועי אלימות מילולית כלפי עובדי בריאות במהלך מלחמת "חרבות ברזל" לבין כוונות התנהגות אגרסיבית כלפי צוות רפואי בקרב הציבור הרחב בישראל. בהתבסס על הספרות שקשרה בין חשיפה לאלימות לבין נטיות אגרסיביות, שוער כי מי שנחשפו לאירועי אלימות מילולית כלפי עובדי בריאות יביעו כוונות גבוהות יותר להתנהגות אגרסיבית. הבנת הקשר עשויה לתרום לגיבוש דרכי מניעה והתערבות בתקופות של מתח לאומי, שבהן מערכת הבריאות נדרשת לתפקד ביעילות מרבית.

    ad

    עבודות נוספות בנושא:

    חיפוש מתקדם


    חפש ב: