ההומור כמנוף להפחתת אלימות בבית הספר

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירת ספרות 4
2.1. אלימות בבתי הספר – גורמים ומאפיינים 4
2.1.1. אלימות - הגדרה 4
2.1.2. אלימות בבתי ספר 5
2.1.3. הגורמים לתופעת האלימות בבתי הספר 6
2.1.4. היקף האלימות בבתי הספר 8
2.2. הומור – יתרונות ושימושים 10
2.2.1. על ההומור 10
2.2.2. החשיבות החברתית של ההומור 10
2.2.3. הומור אצל ילדים ובני נוער 12
2.3. שילוב הומור בתכניות לימוד בית-ספריות 14
2.3.1. הומור בכיתה 14
2.3.2. שילוב הומור בכיתה – פתרון לאלימות? 16
3. מתודולוגיה 18
4. דיון ומסקנות 19
5. ביבליוגרפיה 22

מבוא
תופעת האלימות בבתי הספר נחשבת לאחת התופעות המרכזיות העומדות על סדר היום הציבורי באשר למערכת החינוך בישראל. אין עוררין על כך ששהות מוגנת ובטוחה של התלמידים בבית הספר הינה מטרה חשובה ביותר עבור המערכת החינוכית, וכי קיים צורך מהותי לעסוק באותן תופעות אלימות בבתי הספר וכמובן לטפל בהן (משרד החינוך, 2018).
אחת הסברות הרווחות בעולם המחקר היא כי אלימות המתקיימת בבתי הספר מושפעת במידה רבה ממעשי האלימות בחברה הכללית, אך לעומת זאת מקרי אלימות בין קטינים בבתי הספר מקבלים תשומת לב גוברת מבחינה חברתית ותקשורתית. בין הגורמים הישירים למקרי אלימות בתוך שטח בית הספר, ניתן למנות את האקלים הבית-ספרי ובו נמצא כי ישנו קשר משמעותי לתחושות ניכור ילדים מחבריהם וממוריהם. כמו כן, פסיביות והתעלמות של צוותי החינוך עשויים גם כן להוביל להתנהגויות אלימות ותוקפניות של תלמידים. יתרה מזאת, חוסר בהכשרה מקצועית של צוותי החינוך עשויים להוביל לרמת פיקוח נמוכה על התפתחות בעיות התנהגות. לבסוף, ניתן לציין את העיסוק בשנאת האחר ואי-סובלנות כלפי קבוצות ילדים המצויים בסכנה לגילויי פחד, גזענות ודה-הומניזציה (גומפל, 2002). על אף זאת, חקר האלימות בשדה הבית-ספרי מחייב לבחון אותו משני כיוונים. הראשון הוא בדגש על הפרט – חוויות תסכול, למידה חברתית לקויה והתנתקות מוסרית. השני הוא בדגש על הסביבות החברתיות - פרספקטיבת המציקנות, אשר מתייחסת למשיכה להציק לקורבן בשל תכונותיו, מבנה בית הספר והרכבו, היחסים המתקיימים בין הפרט לסביבת בית הספר, רווחה חברתית והפרספקטיבה הרדיקלית, אשר טוענת כי בית הספר הוא מוסד מדכא ומנציח מעמדות והבדלים חברתיים (הורוביץ, 2008).
מחקרים רבים התמקדו בתועלת הפוטנציאלית של ההומור על הבריאות ורווחתו הפיזית והפסיכו-חברתית של האדם. ורנון ועמיתיו (Vernon et. Al, 2008) הציגו את ההומור כבעל מקום מרכזי בחייו החברתיים של האדם. אחד מסוגי ההומור הוא הומור חברתי, כלומר אנשים המשתמשים בהומור ומתבדחים עם אחרים ומושכים אותם עם סגנון הומור המתמקד בהעצמת אינטראקציות חברתיות. אנשים משתמשים בהומור זה מתוך כוונה לשעשע אחרים, לחבר בין אנשים ולקדם מערכות יחסית (Vernon et. Al, 2008). דוגמאות להומור חברתי כוללות סיפור סיפורים מצחיקים ובייחוד לקבוצות, בדיחות פנימיות ובדיחות בעלות אופי חיובי המסופרת על ידי אנשים במהלך אירועים חברתיים (Romero & Cruthirds, 2006). יתכן ואנשים אשר משתמשים בסגנון הומור חברתי, מתחבבים על אנשים אחרים ונתפסים כלא מאיימים. על ידי שימוש בהומור לא עוין זה, האדם עשוי להפחית מתחים בינאישיים ולסייע בבניית קשרים. סגנון ההומור החברתי צפוי להיות קשור למוחצנות הערכה עצמית, יצירת קרבה בין אנשים, שביעות רצון ממערכות יחסים ולגרימת מצב רוח חיובי (Martin et. Al, 2003).
הומור יוצר ומזין חשיבה ביקורתית וההיפך. חשיבה ביקורתית יכולה להיווצר ולהתפתח בעולם יצירתי שבו מוצגות בהומור מספר זוויות ותפיסות אודות החיים. עקרונות ההומור ותפיסתו מגדירים את אישיותו של האדם: אדם קומי, אדם שנון או אדם בעל חוש-הומור הם חלק מהמאפיינים הרווחים לאור השימוש בהומור (Cemaloglu et. Al, 2014). הומור מוביל לתהליכים קוגניטיביים ורגשיים ולאדם ישנה היכולת לשנות התייחסות למצב או לעיצוב תגובה מתאימה. קאנט טוען שצחוק והומור מביאים את האדם למצב של חשיבה, זאת משום שדברים הנאמרים או משולבים בהומור, מציגים זווית ראייה אחרת של השיפוט הרגיל ואף מעבר לעקרונות רציונאליים מסוימים. מלבד זאת, הומור וצחוק מהווים מרכיב חיוני במנגנון הגנה והישרדות של האדם (סובר, 2009).
מחקרים מעידים על כך ששילוב הומור במסגרות ארגוניות שונות חשוב מאוד להתפתחותו של ארגון, בעיקר ארגונים שבהם ישנו מאפיין מובהק של משאב אנושי (Cemaloglu et. Al, 2014). אחד מאלו הוא בית הספר, בו ישנו מפגש בלתי אמצעי בין המבוגר המורה לתלמידים הצעירים. ינקו-חדד (2007) מציינת כי שימוש בהומור בהוראה מאפשר לשפר מיומנויות הוראה, להפוך את חוויית הלימוד למעניינת ואפקטיבית יותר ולהוות כלי יעיל להפגת מתחים, חיזוק הקשר החברתי והבינאישי ומסייע ליצירת אווירה חיובית בכיתת הלימוד. השימוש בהומור ובצחוק מסייע לשחרר אנרגיות ואגרסיות ובשל כך, הוא מסייע להתמודד עם מצבים מורכבים ומהווה סוג של מנגנון הגנה. מלבד זאת, הומור מסייע ליצור אווירה בטוחה ופחות מאיימת וזו יוצרת חוויה חיובית ומהנה (ינקו-חדד, 2007).
עבודה זו עוסקת שאלת שילוב ההומור כמנוף להפחתת אלימות בבית הספר. שאלת המחקר של העבודה הנוכחית היא באיזו מידה משפיע הומור על הפחתת האלימות בשיעורים בחטיבות הביניים? בעבודה זו אבחן את נושא שילוב ההומור בהוראה הבית-ספרית וכיצד שילוב זה מסייע למינוף מוצלח של התלמידים במגוון תחומים: שיפור יכולת למידה, קידום רמות קשב וריכוז בשיעור, הפגת מתחים והפחתת התנהגות אלימה בין כותלי בית הספר
בחירת הנושא נובעת מהעניין האישי אותו אני מגלה בעיסוק בהומור בהוראה ובעיקר מניסיוני וזכרונותיי ממורותיי בעבר, אשר ניחנו בחוש הומור והשתמשו בו כאמצעי יעיל ואיכותי לרתימת התלמידים לתכנית הלימודית. נקודה זו עולה מתוך ההנחה כי מלבד האווירה הטובה שהומור מעניק לשיעור, לשימוש בו ישנם יתרונות רבים, אשר חוצים את השימוש הנקודתי בו ומובילים ללכידות כיתתית וחברתית.