יחסן של מדינות אפריקה וארגון איחוד אפריקני כלפי רצח העם בדארפור בסודאן

האוניברסיטה הפתוחה

יחסן של מדינות אפריקה וארגון איחוד אפריקני כלפי רצח העם בדארפור בסודאן

תוכן עניינים

מבוא 2
פרק 1 - רקע כללי למלחמת האזרחים ורצח העם בדארפור בסודאן 5
פרק 2 - יחסן של מדינות אפריקה כלפי רצח העם 10
פרק 3 - יחסו ומעורבותו של האיחוד האפריקני ברצח העם בדארפור 13
סיכום 18
ביבליוגרפיה 21

מבוא
מאז סיומה של המלחמה הקרה בין המזרח למערב, הפכה אפריקה לאתר המרכזי שבו הופרו שוב ושוב זכויות האדם, גם במקרים שבו הפנו ממשלות את הנשק כלפי האזרחים שלהם עצמם (Keith, 2007). במשך למעלה מ-6 שנים, התרחש בדארפור שבמערב סודן, אסון הומניטרי והפרה בוטה של זכויות אדם. אסון זה, התרחש בסופה של מלחמת האזרחים בדרומה של סודן, בחבל דארפור, במקביל למלחמה העולמית בטרור, כאשר סודן נתפסת כחלק מאותו ציר טרור. מאות אלפי בני אדם נרצחו במהלך מלחמת האזרחים ועוד למעלה משני מיליון בני אדם ברחו או הוברחו מבתיהם כתוצאה של הלחימה בין צבא לשחרור סודן (Sudan Liberation Army – SLA), תנועת הצדק והשוויון (Justice and Equality Movement – JEM), הממשל הסודני שבחרטום, והמיליציות המוסלמיות הג'אנג'וויד (Janjaweed) (Mills, 2009).
על מנת להבין את עומק הסכסוך בסודן, ראשית יש לחזור להיסטוריה של המדינה, החל מאמצע המאה ה-20. בשנת 1956 ולאחר שנים של התנהלות תחת משטר קולוניאליסטי, הוקמה סודן העצמאית, כאשר באופן לא מפתיע, החלה מיד לאחר הכרזת העצמאות, מלחמת אזרחים עקובה מדם (Deng, 1998; Luqman & Omede, 2012). הקמת המשטר בחרטום, לוותה בעבדות נוראית ומוות בקרב האוכלוסייה המקומית, שגבתה מאות אלפי מתים (Verhoeven, Soars de Oliveira, Jaganathan, 2016). בנוסף, במהלך מלחמת האזרחים שנמשכה כאמור לסירוגין על לתחילת העשור הקודם, תמכה הממשלה בחרטום בחבל דארפור הלא מפותח, באמצעות חימושם של מיליציות מוסלמיות - ג'אנג'וויד (Janjaweed), כאשר המטרה המרכזית היה תוספת של כוח צבאי לצבא הסדיר של הממשל במלחמה כנגד האוכלוסייה הלא מוסלמית, שתמכה באופן ניכר במורדים (Keith, 2007).
המתח בין הממשל בחרטום לבין התושבים הלא-מוסלמיים של החבל התפרץ שוב בתחילת שנת 2003, כאשר קבוצת מורדים ממוצא לא ערבי מחבל דארפור שבדרום מערב המדינה, אשר היו מתוסכלים מההתקפות על השטחים שבהם התגוררו בנוסף לעובדה שהם הרגישו חוסר ייצוג בצורה ראויה בשיחות השלום שנערכו בין חרטום לבין מנהיגי המרד מדרום המדינה, הוציאו לפועל מלחמת גרילה על כוחות הממשל (de Waal, 2007; In: Keith, 2007). ההתקפה של המורדים על כוחות ממשל סודנים ועל גורמי צבא שונים, הובילו את הממשל בחרטום להורות על התקפה חסרת רסן, הן על המורדים והן על האוכלוסייה האזרחית (Mills, 2009).
כתוצאה מכך, החלה מלחמת אזרחים נוספת בין הממשל בחרטום לבין קבוצות מורדים וקבוצות אתניות אחרות, כאשר במהלכה בוצע רצח-עם בדארפור ושבו נרצחו מאות אלפי בני אדם ועוד מיליונים אחרים נאלצו לעבור להתגורר כפליטים בצ'אד וברפובליקה המרכז אפריקנית.
ההתערבות הראשונה במשבר בדארפור ובמלחמת האזרחים בדרום סודן, הייתה של האיחוד האפריקני (AU) שהוביל את המאמץ של הקהילה הבינלאומית, להחזיר את הסדר והשלום על כנם. הארגון האפריקני, הוביל מספר משלחות מטעמו על מנת לפקח על הפסקות אש בין הצדדים, בנוסף לשליחת כוח לשמירת השלום. (Luqman & Omede, 2012).
רק באפריל 2004, למעלה משנה לאחר פרוץ מלחמת האזרחים והמרד של הקבוצות האתניות בממשל בחרטום, הגיע האיחוד האפריקני (AU) להסכם עם הממשלה ועם הצדדים האחרים על מנת שיוכל לשלוח כוח סיוע (AMIS), במטרה לפקח על הפסקת האש ההומניטרית. לאיחוד האפריקני, לא ניתן מנדט לעצור את הלחימה או אפילו להגן על אזרחים מפני פגיעה כמו גם לשימוש בכוח צבאי. יחד עם זאת, כוח המשימה של האיחוד האפריקני היה למאמץ הראשון של הקהילה הבינלאומית להיות מעורבים אפילו באופן מועט, בפיקוח על המצב (Mills, 2009).
במהלך השנתיים הבאות, הרחיבה מועצת הביטחון והשלום של האיחוד האפריקני את המנדט של כוח המשימה ה-AIMS על מנת שזה יוכל לתת פתרון טוב יותר למלחמת האזרחים. בשלב מאוחר יותר, עמד הכוח על למעלה מ-7500 אנשי צוות, שוטרים אזרחיים, אנשי צבא ועוד, אולם למרבה הצער, ההשפעה של כוח המשימה של האיחוד האפריקני היה מצומצם יחסית, בעיקר בשל העובדה כי הוא היה קטן, ללא כישורים מתאימים וללא מנדט מתאים.
במקביל להתעצמותו של כוח המשימה של האיחוד האפריקני בשטח, היוזמה של צוות המו"מ לשלום שהתכנס באבוג'ה (Abuja) שבניגריה, הוביל לחתימה על הסכם השלום של דארפור (DPA), במאי 2006. ההסכם נחתם בין הממשל בחרטום לבין אחד מארגוני המורדים, ארגון צבא שחרור סודן (SLA), כאשר חלקים אחרים של הארגון סרבו לחתום על ההסכם בנוסף לקבוצות מורדים נוספות (Murithi, 2009). המשמעות הייתה שמלחמת האזרחים עלולה הייתה שלא להסתיים, בעיקר לאור ההתנערות של שאר הארגונים מהסכם השלום. לבסוף בשנת 2011, נערך משאל עם בקרב התושבים בדרום סודן שבו נקבע כי למעשה קיים רוב להיפרדות מחרטום. בתחילת יולי 2011, הכריזה לראשונה דרום סודן על עצמאותה ובירתה נקבעה בג'ובה (Juba) (Luqman & Omede, 2012).
עבודה זו, עוסקת בסוגיית רצח העם בחבל דארפור, ובמלחמת האזרחים עקובת הדם שהתרחשה במדינה ועד לסיום הלחימה והכרזת עצמאותה של דרום סודן.
בפרק הראשון אציג את רקע כללי למלחמת אזרחים ורצח העם בדארפור בסודן, בפרק השני אציג את יחסן של מדינות אפריקה מלחמת האזרחים וכלפי רצח העם בדארפור, כאשר בפרק השלישי של העבודה, אציג את יחסו ומעורבותו של איחוד אפריקני (AU) כלפי רצח העם בדארפור.