עבודה מסכמת בקורס תאוריות אורבניות
2024
מבוא 1
מרקסיזם, מכוח הייצור לכוח התודעה 3
רקע היסטורי של התיאוריה המרקסיסטית והשתקפותה בהווה 3
מבנה המודל המרקסיסטי 3
הגישה המבנית-מרקסיסטית 3
תשתית כלכלית (Infrastructure) 4
מבני-על (Superstructure) 4
מבנה העומק (Deep Structure) 4
מעגל הייצור (Circuit of Production) 5
ההגמוניה של אנטוניו גרמשי 6
פוסט-סטרוקטורליזם ושינוי כללי המשחק של השפה, הכוח והידע 7
רקע היסטורי של התיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית 7
פירוק מבנים וחשיפת הכוח בשיח 7
פירוק (Deconstruction) 7
יחסי כוח 8
מות המחבר אצל רולאן בארת 8
פירוק האמת האובייקטיבית אצל ז’אן-פרנסואה ליוטר 8
פוסט-סטרוקטורליזם ומרקסיזם, פירוק מבני הכוח במרחב העירוני 10
המרחב העירוני כזירה של שינוי ברעיונותיהם של לפבר והארווי 10
ביופוליטיקה וניהול אוכלוסיות 10
טבלת השוואה בין מרקסיזם לפוסט-סטרוקטורליזם 10
סיכום 12
מקורות 13
העיר העכשווית אינה רק מסגרת פיזית שבתוכה מתנהלים חיי היומיום, אלא זירה שבה נפגשים כוחות חברתיים, כלכליים, תרבותיים ופוליטיים ומעצבים זה את זה ללא הרף. תהליכי עיור מואצים הפכו את המרחב העירוני למוקד שבו מתנהל המאבק על משאבים, על נגישות לדיור ועל עצם הזכות לקבוע את דמותה של העיר. מאחורי הרחובות ההומים ומאחורי התשתיות המתחדשות פועלים מנגנונים של הון, של מדינה ושל תאגידים, השולטים לא רק בנכסים ובתשתיות אלא גם באופק האפשרויות הפתוח בפני מיליוני תושבים.
רקע זה מקבל משנה תוקף נוכח החרפתם של משברים חברתיים וכלכליים בעשור האחרון. מגפת הקורונה ומלחמת אוקראינה האיצו מגמות קיימות של התייקרות ושל חוסר ביטחון תעסוקתי, ולפי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי מאות מיליוני עובדים ברחבי העולם אינם מצליחים להיחלץ ממעגל העוני אף שהם מועסקים (Chapman, 2022). במקביל נמשך משבר הדיור העולמי, המתבטא בפער הולך וגדל בין מחירי הדיור לבין יכולתם של משקי בית לשאת בהם, ומאיץ תהליכי דחיקה של אוכלוסיות מוחלשות אל שולי העיר (McRae, 2022). בתוך כך ממשיך ההון להתרכז בידי מעטים, וחמשת האנשים העשירים בעולם הכפילו את הונם מאז שנת 2020 (Riddell et al., 2024: 4). מציאות זו אינה גזירת גורל, אלא תוצר של מאבקי כוח שהעיר היא המגרש המרכזי שלהם.
התיאוריה המרקסיסטית מציעה לקרוא מציאות זו כביטוי של ניצול מעמדי. לפי מרקס ואנגלס, השליטה באמצעי הייצור היא שמכוננת את יחסי הכוח בחברה, והעיר היא המקום שבו הפער בין המעמדות נעשה גלוי ומוחשי (Marx & Engels, 2005). קריאה עכשווית של טענה זו מצביעה על כך שהמדיניות העירונית עצמה הפכה למכשיר פיננסי, ושעליית ערכי הקרקע והנדל"ן הפכה למטרה מוצהרת של סוכנויות מדינה ושל רשויות מקומיות (Aalbers, 2020; Fainstein, 2016). מחקרים עדכניים מראים כיצד גופים ציבוריים וחברות בבעלות המדינה נוטלים חלק פעיל בספקולציה על נכסים עירוניים ומייצרים מרחבי מדינה ספקולטיביים חדשים (Anguelov, 2023), וכיצד מסורת הכלכלה הפוליטית העירונית נדרשת להרחיב את יריעתה כדי להסביר את הקשר שבין ניאו-ליברליזם עירוני, ג’נטריפיקציה והדרה גזעית (Hackworth, 2021).
התיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית מציעה פריזמה שונה. במקום לאתר את מקור הכוח במבנה כלכלי יציב, היא בוחנת כיצד הכוח מתפזר בשיח ובפרקטיקות היומיום, וכיצד הוא מייצר את מה שנתפס כידע וכאמת (Foucault, 2013). גישה זו מערערת על הנרטיבים הגדולים ששימשו הסברים אוניברסליים למציאות (Lyotard, 1984), ומראה כי המשמעות עצמה אינה יציבה אלא נוצרת מתוך מערכת של הבדלים ושל דחיות (Derrida, 1978; Howarth, 2013). במרחב העירוני מתבטאת תובנה זו בניתוח הנרטיבים שבאמצעותם מוצגים פרויקטים של התחדשות עירונית. מחקר השוואתי על ערי נמל באירופה מראה כיצד מהלכי התחדשות מונעי תרבות אינם משמרים את המשמעויות המקומיות אלא מנהלים עליהן משא ומתן ומעצבים אותן מחדש לטובת קואליציות פיתוח (Tommarchi & Jonas, 2024).
עבודה זו בוחנת את הכוחות הפועלים במרחב העירוני דרך שתי הפריזמות הללו. תחילה מוצגת התיאוריה המרקסיסטית, רקעה ההיסטורי, מבנה המודל שהיא מציעה והרחבתו ברעיון ההגמוניה של גרמשי. לאחר מכן מוצגת התיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית על מושגי הפירוק, יחסי הכוח והשיח שבבסיסה. לבסוף נערכת השוואה בין שתי הגישות, המבקשת לברר מה מסבירה כל אחת מהן טוב יותר והיכן הן משלימות זו את זו בהבנת הדינמיקה שבין העיר לבין תושביה.
