מסוגלות עצמית ותחושת הצלחה במשפחה ובעבודה בקרב נשים שחזרו ללמוד לעומת נשים שלא חזרו ללמוד

תוכן עניינים

1. תקציר I
2. מבוא 1
3. סקירת ספרות 2
תעסוקה והשכלה בקרב אימהות 2
תעסוקה 2
השכלה 3
מסוגלות עצמית 6
תחושת הצלחה במשפחה ובעבודה 9
שאלת המחקר והשערות 10
4. שיטה 11
מערך המחקר 11
משתתפי המחקר 11
כלי המחקר 12
משתני המחקר 12
שיטת הניתוח 13
5. תוצאות 14
6. דיון 17
7. ביבליוגרפיה 20
8. נספחים 23

תקציר
המחקר הנוכחי בדק את הגורמים לחזרת אימהות ללימודים גבוהים לאחר הלידה. שני הגורמים שנבחנו היו מסוגלות עצמית לקריירה ותחושת הצלחה במשפחה ובעבודה. אלו הושוו בין נשים שחזרו ללימודים לאחר הלידה ובין אלו שלא חזרו ללימודים לאחר הלידה.
במחקר הנוכחי השתתפו כאמור 1452 משתתפות. הגיל הממוצע שחושב עמד על 44 שנים, כאשר טווח הגילאים נע בין 21.8 ל-70.34. הנתונים במחקר זה נידלו מתוך הסקר החברתי לשנת 2015, שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכלל כ-3031 נבדקים אך במחקר זה נעשה כאמור שימוש אך ורק במדגם של הנשים מהסקר (N=1452).
ממצאי המחקר העלו, כי לא נמצא שנשים שחזרו ללמוד יהיו בעלות מסוגלות עצמית גבוהה יותר מאשר הנשים שלא חזרו ללמוד, כלומר רמת המסוגלות העצמית בקרב נשים שלא חזרו ללמוד (M=3.24,SD=0.46) לא נמצאה כגבוהה יותר מזו של נשים שחזרו ללמוד (M=3.24,SD=0.46) באופן מובהק t=0.24,p>05. בנוסף, לא נמצא כי הנשים שחזרו ללמוד יאפיינו הצלחה במשפחה ובעבודה באופן גבוה יותר מאשר הנשים שלא חזרו ללמוד, כלומר תפיסת ההצלחה בחיי העבודה של נשים שלא חזרו ללמוד (M=79.97,SD=14.66) אינה שונה מזו של נשים שחזרו ללמוד (M=80.35,SD=14.78) באופן מובהק t=0.43,p>05. ממצא דומה נמצא גם בבחינת ההבדלים בתפיסת ההצלחה בחיי המשפחה t=1.25,p>05. כמו כן, לא נמצא כי ככל שתפיסת ההצלחה במשפחה גבוהה יותר, תפיסת ההצלחה בעבודה גבוהה יותר בהתאמה, אצל נשים שחזרו ללמוד לעומת נשים שלא חזרו ללמוד. יחד עם זאת, נמצא קשר חיובי מובהק בין תפיסת ההצלחה בחיי המשפחה לתפיסת ההצלחה בחיי העבודה בקרב נשים שחזרו ללמוד r=0.29,p<.01. תוצאות דומות נמצאו גם בקרב הנשים שלא חזרו ללמוד r=0.28,p<.01.

מבוא
התפיסה החברתית לגבי התפקידים המוגדרים של נשים ושל גברים השתנתה באופן משמעותי בעשרות השנים האחרונות. המעבר הדרמטי מתרחש בעיקר במדינות מערביות והוא משקף את המעבר מתפיסת תפקידים מגדריים מסורתיים לתפיסת תפקידים גמישה יותר. בעבר, נשים היו המטפלות העיקריות בבתיהן, והן היו האחראיות המרכזיות לגידול הילדים, הטיפול בבית והדאגה לתחזוקתו. הגברים, היו אלו שיצאו לפרנס את הבית, ללמוד ולעבוד, ועסקו מעט מאוד בטיפול בבית או בילדים (Livingstone, Pollock, & Raykov, 2016).
עם השנים, בעיקר עם הפיכתן של תיאוריות פמיניסטיות לחלק בלתי נפרד מראיית העולם המודרנית, חל שינוי משמעותי בחלוקת התפקידים המסורתית (Jordan, 2013). גברים החלו להיות שותפים פעילים בטיפול בבית ובגידול הילדים, בעוד נשים החלו לצאת לעבודה ולרכוש השכלה גבוהה, בין אם לפני הקמת המשפחה ובין אם לאחר הבאת הילדים לעולם (אקשטיין, ליפשיץ ומרום, 2017; Parker & Wang, 2013). אולם למרות התמורות המשמעותיות, עדיין המצב כיום מצביע על אי שוויון בין נשים וגברים המתבטא בעיקר ברמות ההכנסה ובהתקדמות הקריירה בשוק התעסוקה. כתוצאה מכך, שוק התעסוקה המודרני גם הוא לא שוויוני, גם אם כן משקף שינויים לעומת ארבעים וחמישים השנה האחרונות (יזרעאלי, 2006; Parker & Wang, 2013).
ככל שעוברות השנים, ישנן קריאות רבות יותר ויותר לחזק את השוויון בשוק התעסוקה ולאפשר לנשים, גם כאשר הן אימהות לילדים, לחזור ללימודים אקדמיים גבוהים כך שיוכלו להגיע להצלחות רבות יותר בקריירה (פרנקל, הקר וברוידא, 2011). אולם, אימהות רבות בוחרות שלא לחזור ללימודים וכך אינן מצליחות לסגור את הפער בשוק התעסוקה. מחקרים רבים ניסו לבחון אלו גורמים בסביבתה של האישה, במשפחה, בקהילה ובמדינה יכולים להשפיע על חזרה רבה יותר של הנשים ללימודים ולתעסוקה (Plageman & Sabina, 2010; Sweet & Moen, 2007; van Rhijn, 2012). אולם בשל חשיבות הנושא, יש צורך לבחון לעומק אלו היבטים אישיים של האישה מגבירים את הסיכויים שלה לחזרה ללימודים ולהצלחה בתעסוקה, כדי שתהיה אפשרות לצמצם את אי השוויון הקיים היום.
עבודה זו בודקת, כיצד מסוגלות עצמית משפיעה על תחושת הצלחה במשפחה ובעבודה בהשוואת ההבדלים בין משפחות בהן האישה חזרה ללמוד ומשפחות שבהן האישה מעולם לא חזרה. שאלת המחקר תיבחן באמצעות ניתוח סקרים שנערכו בלמ"ס והבנת הקשרים שבין המשתנים השונים.