סוגיות בנושא אכיפה: גבייה מנהלית ופגיעה בזכויות אדם

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירת ספרות 4
2.1. אכיפה ברשויות מקומיות לעניין גביית מיסים עירוניים 4
2.2. הליכי גבייה ברשויות המקומיות 5
2.2.1. גבייה משפטית 5
2.2.2. גבייה מנהלית 7
2.3. זכויות אדם בישראל 9
2.4. גבייה מנהלית ופגיעה בזכויות אדם 11
2.5. הפרטת מערכת הגבייה לחברות פרטיות 16
2.5.1. הפרטה – רקע 16
2.5.2. הפרטת שירותי הגבייה ברשויות המקומיות 18
3. דיון ומסקנות 20
4. ביבליוגרפיה 22

מבוא
רשויות מקומיות רבות מעסיקות חברות גבייה פרטיות, אשר נשכרות על ידי אותן רשויות על מנת לבצע בעבורן פעולות חיוב וגבייה של תשלומים, בין היתר מדובר בגביית מסי ארנונה, אגרות וקנסות חניה. על פי המרכז לשלטון מקומי, ההערכה היא, כי למעלה ממחצית הרשויות המקומיות מעסיקות כיום חברות גבייה או עורכי דין פרטיים לגביית חובות מחייבים.
ההתקשרות של הרשות המקומית עם חברות הגבייה הפרטיות, באה לענות על מספר צרכים, צרכים המשתנים בין רשות מקומית אחת לרשות מקומית אחרת. כך למשל מדובר במשלוח הודעות החיוב לחייבים; ניהול מערך הגבייה השוטפת של המסים ותשלומי החובה ובכלל זה עדכון הנתונים בדבר חייבים; גבייה של חובות פיגורים; פעולות אכיפה הכוללות גם רישום עיקולים וביצועם. בחלק מהרשויות המקומיות, חברות הגבייה הן אלה המנהלות בפועל את מערכת הגבייה השוטפת או את מערכת גביית הפיגורים בלבד. במקרים אחרים, ניתן לראות כי חברות הגבייה עוסקות באכיפת הגבייה בלבד. התמורה שחברות הגבייה מקבלות בעבור עבודתן כוללת עמלה המחושבת כאחוז מסוים מכלל ההכנסות המתקבלות מגבייה, וכן תשלומים שהחברה גובה מהחייבים בעבור כל פעולת אכיפה שהיא מבצעת, כגון משלוח התראה לחייב ועיקול.
הליך הגבייה המנהלי כפי שמופיע בפקודת המסים (גבייה), נחשב לאמצעי נוח ויעיל עבור הרשויות לגביית חובות. אולם מעבר לעובדה שמדובר בהליך נוח המאפשר לגבות חובות באופן יעיל, הרי שלמעשה הוא מעניק לרשויות ולגופים שונים סמכויות מרחיקות לכת שפגיעתן בפרט היא קשה מאוד, וקיים ספק באשר לעמידתו של הליך גבייה זה בעקרונות המשפט המנהלי-חוקתי. הפקודה כאמור קובעת הסדרים דרקוניים לגביית חובות ללא כל הליך שיפוטי, מנגנון ערעור או פיקוח אפקטיבי, ותוך פוטנציאל כמעט בלתי סביר לפגיעה קשה בזכויות היסוד של הפרט.
הפעילות של חברות הגבייה ברשויות המקומיות מעוררת לא מעט מחלוקות בשנים האחרונות. מחד, העסקתה של חברת גבייה נדרשת לעתים כחלק מתוכנית ההבראה של הרשות המקומית כפי שנקבעה על ידי משרד הפנים במטרה לייעל את מערך הגבייה, להגדיל את שיעורי הגבייה ולמנוע הפעלה של לחצים שונים על ידי החייבים על עובדי הרשות המקומית. מאידך, העסקה של חברות גבייה פרטיות, מגלמת אינטרסים שעלולים להיות מנוגדים: פעולתה של חברת הגבייה, שהיא חברה פרטית, נועדה למקסם את שיעורי הגבייה בעבור הרשות, ובמקביל למקסם את הכנסותיה של חברת הגבייה עצמה, כאשר לעיתים הדרך לעשות זאת כרוכה בנקיטת פעולות אשר יש בהן כדי לפגוע בזכויותיהם של החייבים. מנגד עומדת חובת הרשות לנהוג כלפי החייבים בהגינות בעת נקיטת פעולות אכיפה. נוסף על כך, יש הטוענים, כי העסקתן של חברות הגבייה הפרטיות היא בגדר הפרטה של סמכויות שלטוניות פוגעניות, וזאת מבלי שקיימת הסדרה בחקיקה והיעדר פיקוח ראוי, אגב פגיעה בזכויות התושבים.
עבודה זו עוסקת בשאלה, האם השימוש בפקודת מסים גביה על ידי הרשויות המקומיות והאצלת סמכויות לחברות גביה פרטיות עולה בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובהתאם לעקרונות של זכויות אדם?