סמינריון יחסי עובד מעביד במצבי חירום

סמינריון בקורס:
דיני עבודה

בנושא:

יחסי עובד מעביד במצבי חירום

שאלת המחקר: במה שונים יחסי עובד-מעביד בחירום לעומת שגרה?

תוכן-עניינים

1. מבוא 3
2. המסגרת הנורמטיבית ליחסי עובד מעביד 5
3. הזכות לעבוד ומצבי החירום 6
4. משבר הקורונה 8
5. ההיבט הנורמטיבי באשר לחיילים ותעסוקה 12
6. סמכות הגיוס לעבודה בזמן חירום 14
7. הרקע לחקיקת חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום 15
8. חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום 16
9. דיני עבודה וחופש הביטוי בעת מלחמה 19
10. הפררוגטיבה של המעסיק 20
11. משפט משווה 22
12. דיון 24
13. סיכום ומסקנות 26
14. ביבליוגרפיה 27

1. מבוא

עובד בשם חי ברזילי שירת במילואים במשך שלושה וחצי חודשים בגבול הצפון. כשבועיים לאחר ששב לעבודתו, זומן למשרד משאבי האנוש במקום עבודתו, שם התבקש לחתום על טופס ביורוקרטי. להפתעתו הרבה, התברר כי מדובר בפיטורין. הכתבה מציגה את סיפורו של זוג צעיר, הורים לשני ילדים קטנים, כשברזילי עבד כחשמלאי מוסמך באמצעות קבלן – עד שגויס לשירות מילואים. עם שובו, התמודדו בני המשפחה עם קשיים ניכרים בהחזרה לשגרה, והפיטורין רק העמיקו את המצוקה.
הקריאה בכתבה, גם ללא כניסה לפרטים הדקים שבה, מעוררת תחושת כעס כלפי המעסיק, אשר בחר לפטר חייל שזה עתה סיים תקופה ממושכת של שירות מילואים מסוכן – החלטה העלולה לדחוף משפחה צעירה לעבר מצוקה כלכלית קשה, בנוסף לקשיי ההתאקלמות שכבר חוו. מנגד, יש מקום להבין גם את עמדת המעסיק – עסק קטן בתחום החשמל, שנאלץ להסתדר תקופה לא קצרה ללא אחד מעובדיו, וספג פגיעה תפעולית משמעותית. מכאן עולה במלוא עוצמתו המתח שבין החובה להגן על חיילי המילואים מפני פגיעה בזכויותיהם התעסוקתיות, לבין הזכות של המעסיק לשמור על קניינו ועל יכולתו להמשיך להתקיים כלכלית.
למראית עין, שאלת המחקר שמונחת בבסיס עבודה זו נראית פשוטה ומוגבלת בהיקפה. ניתן היה לחשוב כי די בעיון בלשונו הישירה של החוק כדי להשיב עליה. החוק מגדיר במפורש הסדרים מיוחדים הנוגעים ליחסי עבודה – הן של חיילי מילואים והן של האוכלוסייה האזרחית – במצבים חריגים כמו הכרזה על מצב מיוחד בעורף או פינוי אזרחים ממקום מגוריהם בשל אירוע בעל אופי מלחמתי. על פניו, השוואה תמציתית בין יחסי עובד-מעביד בזמן שגרה לבין אלו שבחירום עשויה להספיק.
ואולם, מאחורי שאלה זו מסתתרות סוגיות מורכבות הרבה יותר. מעבר למישור הפורמלי, נחשפים באמצעותה עקרונות יסוד ותפיסות רחבות באשר למה שראוי שיאפיין את מערכת היחסים שבין עובד למעביד. מדובר לא רק בשאלות של הוגנות, נימוס או אופי אישי של מי מהצדדים. השיח כאן עובר לרובד עמוק יותר – כזה העוסק במידת ההתערבות הראויה של המדינה ושל הדין ביחסים חוזיים, לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים וחברתיים מגוונים.
בשלב הראשון של עבודתי אתמקד בהגדרה של יחסי עובד–מעביד ובניתוח אופיים, תוך סקירה של אמות המידה המשמשות לזיהוי קשרים מסוג זה. נקודת המוצא היא שהמונחים "עובד" ו"מעביד" אינם זוכים להגדרה ברורה ומספקת, ובוודאי שלא קיימת לגביהם הרמוניה חקיקתית. כך, למשל, ניתן לראות כי הביטוי "עובד" מופיע בהקשרים שונים – כמו זכאות לביטוח לאומי או חובת הפקדה – אך לא בהכרח במשמעות אחידה. ההקשרים משתנים, ומשמעותם משתנה בהתאם.
כפי שאדגים בהמשך, בתי המשפט נדרשו למלא את החלל הזה באמצעות פרשנות שיפוטית שהתפתחה ממקרה למקרה. גישה זו, הקזואיסטית באופייה, שואבת השראה לא רק מן הנסיבות הקונקרטיות אלא גם מתפיסה תכליתית של החוק. פעמים רבות ניתן לזהות בה גם גישה אקטיביסטית, אשר שואפת לעצב סטנדרטים ראויים ביחסי עבודה – מתוך מטרה לשמור על אינטרסים ציבוריים רחבים יותר. לכן, חלק מרכזי בעבודה יוקדש לניתוח ההגדרות והמאפיינים של יחסים אלו, כמו גם להבנת ההשלכות המשפטיות והחברתיות הנובעות מהן בשוק העבודה.
לאחר מיצוי הדיון במימד הפורמלי של זיהוי מערכת יחסי העבודה, תעבור עבודתי לבחינת ההיבט הלא-פורמלי – זה הנוגע לחוזה הפסיכולוגי שבין העובד למעביד. ניתוח זה יתבצע מתוך מסגרת רחבה יותר, שבמרכזה עומדת שאלת הזכות לעבוד והמשקל העמוק שיש לעבודה בחייו של האדם. גם כאשר המונחים המשפטיים נראים ברורים וחד-משמעיים, אטען כי בפועל מתקיימות ציפיות נוספות, שמקורן בעולמות פסיכולוגיים וחברתיים, ושאינן מעוגנות ישירות בחוק. ציפיות אלה מבטאות נורמות שאינן פורמליות, אך מקבלות משנה תוקף במצבים של חירום, כאשר אינטרסים ציבוריים נכנסים לתמונה – כגון שמירה על יציבות המשק, הגנה על רמת הקיום והרווחה של הפרט, והבטחת תחושת הביטחון התעסוקתי, שלעיתים נושאת עמה לא רק ערך כלכלי אלא גם משמעות זהותית עמוקה עבור העובד עצמו.
השלב הבא בעבודה יוקדש לניתוח האופן שבו החוק והפסיקה בישראל התמודדו עם מצבי חירום לאורך השנים. במסגרת זו אבקש לטעון כי כבר מראשית דרכה של המדינה ניתן משקל משמעותי להגנה על זכותו של הפרט לעבוד, כאשר הדגש לא הוגבל רק למשרתים בשירות סדיר, בקבע או במילואים, אלא הורחב גם לשאריהם ולתלויים בהם. הבחירה להבטיח את הזכות לעבודה באה לידי ביטוי בתקופה שבה שלט בשוק העבודה משטר ריכוזי – המבוסס על כרטיסי עובד ולשכות עבודה – תוך חדירה ממשלתית עמוקה להיבטים תפעוליים של שוק התעסוקה. במציאות זו, שבה המדינה ביקשה לעצב את שוק העבודה באופן אקטיבי, ניתן היה לזהות גישה ברורה של הגנה חוקית על המשכיות תעסוקתית: עד כדי כך שאחד מהחוקים הראשונים שחוקקו, בזמן שהמדינה עוד הייתה נתונה בעיצומה של מלחמת השחרור, התמקד בחובת החזרת חיילים לעבודה ובהבטחת אפשרות ממשית להשתלבות תעסוקתית גם עבור בני משפחותיהם.
מן ההיסטוריה החקיקתית הזו צמח, כפי שאדגים בהמשך, הבסיס לחקיקה המודרנית הנוגעת לזכויות חיילים בהקשרים של תעסוקה. במקביל, התפתח גם מערך נורמטיבי נוסף – זה העוסק בזכויות האוכלוסייה האזרחית בעורף ובקשר הישיר שבין מצבי חירום לבין עולם העבודה. הדגש המושם על התעסוקה, לא רק כאמצעי כלכלי חיוני לפרנסתו של האדם, אלא גם כיסוד בזהותו, בכבודו ובמעמדו החברתי, הוביל לאורך השנים להתערבות חקיקתית נרחבת. התערבות זו באה לידי ביטוי בהטלת חובות ברורות הן על מעסיקים פרטיים והן על גופים ציבוריים, תוך יצירת מערך הגנה מפני פיטורין במצבים מסוימים, לצד קביעת סנקציות ממשיות בגין הפרת נורמות אלה.
בפרק המשפט המשווה אבחן כיצד סוגיות דומות מטופלות במערכות משפט אחרות, אך כבר עתה ניתן לקבוע כי מקורות ההשוואה הרגילים – כדוגמת המשפט האמריקאי או הבריטי – אינם מספקים מענה הולם למציאות הייחודית הנדונה כאן. זאת, בין היתר, משום שבמערכות אלו הצבא פועל על בסיס התנדבותי כשכיר, העימותים הצבאיים הפנימיים נדירים, ומבנה יחסי העבודה עצמו שונה במידה לא מבוטלת מהנהוג בישראל. אף על פי כן, אכוון את הדיון גם להתפתחויות האחרונות באוקראינה, מדינה המצויה בשנים האחרונות בעיצומה של מלחמה קשה, ואבחן את השינויים שחלו אצלה בדיני העבודה לנוכח נסיבות קיצון אלו. את העבודה כולה אחתום בדיון מסכם שיבחן את נקודת המתח המרכזית בין שני קטבים – מחד, האינטרס של המעביד והמפעל, ומאידך, זכויותיו ואינטרס ההגנה של העובד – תוך התייחסות להקשר המדיני הרחב שבתוכו יחסים אלה מתהווים, ובסופו של דבר, אביא את מסקנותיי העולות מן הניתוח.