מבוא 1
מטרת המחקר 2
שאלת המחקר 3
תרומת המחקר 3
רקע תיאורטי 4
התנהגות וחשיבה אובדנית בקרב בני נוער 4
הבדלים סוציו-דמוגרפיים בחוויות של חשיבה אובדנית 5
סביבה וחשיבה אובדנית בקרב בני נוער 7
נשירה סמויה ואובדנות בקרב בני נוער 11
תסמיני מצוקה ואובדנות בקרב בני-נוער 14
התנהגויות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער 14
סיכום הרקע התיאורטי ומודל המחקר 16
השערות המחקר 18
שיטה 19
מערך המחקר 19
אוכלוסיית המחקר ושיטת הדגימה 19
הליך המחקר ואיסוף הנתונים 21
משתני המחקר 21
כלי המחקר 22
ניתוח הנתונים 26
אתיקה 27
תוצאות 28
השפעת המאפיינים הדמוגרפיים 28
המרחבים החברתיים 49
נשירה סמויה, תסמיני מצוקה והתנהגויות סיכון כמתווכים 51
ניבוי החשיבה וההתנהגות האובדנית 55
תקפותו של המודל התיאורטי 60
דיון 64
מסקנות 73
השלכות תיאורטיות 76
המלצות מעשיות 78
מגבלות המחקר והמלצות למחקר עתידי 79
רשימת מקורות 82
בעשורים האחרונים הולך וגדל העיסוק המחקרי בנושא התאבדות בני נוער (Bridge, Goldstein & Brent, 2006). זרם מחקרים זה מדגיש את החשיבות של הבנת הגורמים הביולוגיים, הפסיכולוגיים והסוציולוגיים השונים הקשורים להתנהגות האובדנית, בכדי לקבל תובנות לגבי הדרכים שבהן ניתן למנוע התאבדות בקרב בני נוער (למשל: Beautrais, 2000; Brunstein Klomek et al., 2019; Evans Hawton & Rodham, 2004; Gould, Greenberg, Velting & Shaffer, 2003; Mars et al., 2019; Pelkonen & Marttunen, 2003; Reyes‐Portillo, Lake, Kleinman & Gould, 2018; Tan, Xia & Reece, 2018; Walsh, Ribeiro & Franklin, 2018). הכוח המניע מאחורי העניין הגובר בתחום זה הוא הנתונים הסטטיסטיים המדאיגים בנוגע לשכיחות התופעה: בהשוואה לכל קבוצות הגיל, בני נוער מציגים את השכיחות הגבוהה ביותר של נסיונות התאבדות. שכיחות זו נמצאת במגמת עלייה על אף המאמצים הגוברים במניעה והתערבות בקרב אוכלוסייה זו (Porter, Kearns, Esposito & Glenn, 2019; Thullen, Taliaferro & Muehlenkamp, 2016; Walsh et al., 2018). כיום, התאבדות היא הסיבה השלישית למוות בקרב בני נוער (WHO, 2017) ומניעתה הוגדרה לאחרונה בדרגת חשיבות עליונה ביותר במדינות רבות (Reyes‐Portillo et al., 2018). לפי נתוני משרד הבריאות (2016), בקרב בני נוער וצעירים בישראל בגילאי 24-15, חלקן של ההתאבדויות מכלל הפטירות הנו גבוה ועומד על כ- 14% בקרב בנים וכ- 11% בקרב בנות.
ברחבי העולם מדווחים על יותר מ- 90,000 מקרים של התאבדות בני נוער מדי שנה, נתון מדאיג שאינו מביא בחשבון את המספר הרב של התאבדויות שלא דווחו ופורסמו (Greydanus, Bacopoulou & Tsalamanios, 2009). עם זאת, הנתונים על מוות בהתאבדות הם "קצה הקרחון" בלבד בהבנת המשמעות המלאה של התאבדות בגיל ההתבגרות. לכן, התאבדות בני נוער והתנהגות אובדנית באופן כללי, הופכות למושא רלוונטי יותר ויותר למחקר.
ניתן לרכוש בנפרד מצגת על העבודה.
