פדופיליה במדינת ישראל – הדין המצוי והדין הרצוי באשר לעבירה חוזרת

פדופיליה במדינת ישראל - הדין המצוי והדין הרצוי באשר לעבירה חוזרת

מגישה:

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. רקע תיאורטי 3
2.1. עבירות מין – רקע חקיקתי 3
2.2. פדופיליה – הגדרה 4
2.3. פדופיליה – ראיית המחוקק ובית המשפט 6
2.4. פדופיליה ברשת 8
2.5. פדופיליה ברשת האינטרנט – תפיסת המחוקק ובית המשפט 9
2.6. סוגיות בענייני פדופיליה בעולם 11
2.7. המלחמה בטיפול בתופעת הפדופיליה החוזרת – האם הענישה כיום מספיקה? 13
3. דיון ומסקנות 17
4. ביבליוגרפיה 19

1. מבוא
כל עבריין מין שהורשע, ללא קשר לגזר הדין שנקבע לו בבית המשפט, הרי שבסופו של דבר הוא ממשמורת ויחזור לקהילה. לאמירה פשוטה וברורה זו השלכות רחבות היקף, בעיקר כי בשנים האחרונות אנו נחשפים למקרים רבים של תקיפה מינית של ילדים על רקע פדופילי. פרשיות פדופיליה מתרחשות בשיעורים מדאיגים מאוד, כאשר קיימת ההנחה לפיה שכיחותם המדויקת של המקרים הללו היא אף גבוהה יותר וכי מתחת לפני השטח רוחשים להם פדופילים רבים המשחרים לטרפם. המקרים הללו מחדדים בין היתר את הצורך בבחינת מחודשת של המענה המשפטי העומד לרשות המדינה באשר לטיפול בנגע הפדופיליה. רק בימים האחרונים, התפרסם בכלי התקשורת כי פדופיל תושב השרון אשר לא היה בפיקוח קפדני של הרשויות תקף לאחרונה שני ילדים נוספים. מהספרות המקצועית בעולם עולה, כי שיעור הרצידיביזם שנצפה בקרב עברייני מין ופדופילים, על פי נתונים רשמיים, עומד על פי רוב על היקף של 15%-10% בתקופת חמש שנים מיום שחרורם מהכלא. יחד עם זאת חשוב לציין, כי בתקופות מעקב ממושכות יותר נצפה שיעור רצידיביזם גבוה יותר. כך לדוגמה, ממחקרים בנושא שנערכו בקנדה בקרב עברייני מין ופדופילים עולה כי שיעור הרצידיביזם בקרב עברייני מין לאחר 15 שנות מעקב עומד על כ-24%.
החוק בישראל העוסק בעבירות מין בקטינים אינו מאגד את עבירות הפדופיליה. כך למשל ניתן למצוא הוראות חוק שונות במגוון רחב של חוקים, החל מחוק העונשין דרך החוק להטרדה מינית ועד לחוק להגנת הציבור. העובדה כי אין חקיקה ייעודית העוסקת בפדופיליה, משאירה מרווח גדול מידי בכל הנוגע לענישה, טיפול ופיקוח של עברייני מין ופדופילים, כשהמשמעות שעלולה להיגזר מכך היא, חזרה של אותם פדופילים לפגוע בילדים גם לאחר שסיימו תקופת מאסר. אחד המפתחות שהמחוקק ניסה לטפל באמצעותם בסוגיית העבריינות החוזרת בעבירות מין ופדופיליה, היא באמצעות חוק ההגנה על הציבור . למעשה, החוק מעביר את הדגש העיקרי המונח על מבחנים משפטיים, כגון סיווג העבירה עצמה, לעבר הערכת מה שמכונה "מסוכנות" ו"ניהול סיכונים".
מחקרים שונים מצביעים על כך, כי הגישה המשלבת ענישה וטיפול הוכחה כיעילה ואף יושמה במדינות מערביות רבות. שילוב זה הוביל כאמור מדינות מערביות רבות לקבוע הסדרים להתמודדות עם עברייני מין, לטיפול בהם, לליוויים ולהגנה על הציבור פניהם. במדינת ישראל אין עדיין חקיקה המשלבת בין ענישה לבין טיפול ואפילו פיקוח אצל עברייני מין באופן כללי ופדופילים בפרט.
עבודה זו עוסקת בסוגיית עבריינות המין והפדופיליה במדינת ישראל, תוך בחינת הדין המצוי והדין הרצוי באשר לעבירה חוזרת.