עלייתו של הגישור והשפעתו על ההגמוניה של בית המשפט בנוגע לפתרון סכסוכים

עלייתו של הגישור והשפעתו על ההגמוניה של בית המשפט בנוגע לפתרון סכסוכים

מגישים:

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירה ספרותית 4
גישור 4
מאפייני הליך הגישור 8
תפיסת בית המשפט את הליכי הגישור 11
התפתחות הגישור ותנועת ה-ADR 13
ירידת ההגמוניה של בית המשפט ועליית הגישור 16
ביקורת 18
סיכום 20
ביבליוגרפיה 22

מבוא
בעשורים האחרונים, מעודדת מערכת המשפט הישראלית, צדדים אשר שנתגלע ביניהם סכסוך, לנסות וליישבו בהליכי גישור. מגמה זו באה לידי ביטוי במגוון אופנים, בין היתר גם על ידי הענקת תמריצים כלכליים ותמריצים משפטיים. עד לפני מספר שנים, רק מעטים עסקו בגישור, אולם לאחרונה, הפכו תהליכי הגישור למעין תנועה חברתית. הוקמו עשרות מרכזי גישור, משרד המשפטים הקים מרכז ארצי לגישור, ומספר המגשרים בעלי הכשרה ראויה הולך וגדל. עבודה זו בודקת את עלייתו של הגישור בדין הישראלי והשפעתו על ההגמוניה של בית המשפט בנוגע לפתרון סכסוכים.
הגישה המקובלת, מגדירה את תפקידו של המגשר, כגורם שלישי האחראי לאופן ניהול וארגון המשא ומתן בין הצדדים שנתגלע ביניהם סכסוך. הגדרה זו חוטאת למבחן האמת, כיוון ש המגשר אינו משמש גורם פסיבי שתפקידו מתמצה באופן ניהול ההליך בלבד, אלא עשויה להיות לו השפע הרבה גם על תוכנו של ההסכם המתגבש בין הצדדים.
מבחינה משפטית נחלקים גישורים המתנהלים בישראל לשניים: גישורים שבהם המגשר מונה על ידי בית המשפט וחל עליהם הסדר מיוחד שנקבע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 , ובתקנות שהותקנו מכוחו: תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 וכן וגישורים "פרטיים" שהחלו ביוזמת הצדדים בלא קשר לבית המשפט, שהסדר מיוחד זה אינו חל עליהם ישירות.
כניסתו של הגישור אל החברה הישראלית, לוותה בגיבוי ממסדי משמעותי, כאשר בניגוד למצב בארצות הברית לדוגמה שבה רבים מהתהליכים החלו ביוזמות מקומיות, שבישראל המצב היה שונה, והגישור לווה מראשית קליטתו בארץ בתמיכה חזקה של נשיא בית משפט העליון דאז השופט אהרון ברק. עידודו של הליך הגישור על ידי המערכת המשפטית בישראל, הוא חלק מתפיסה חדשנית של בתי המשפט על ערכאותיהם השונות. הנשיא לשעבר ברק לדוגמה, ראה בהקמת רעיון הגישור משימה לאומית, תוך שהוא מצהיר לא פעם על העדפתו לחיות בחברה שמיישבת את סכסוכיה בהסכמה, על פני חברה שמיישבת את סכסוכיה בעזרת כוח, כמו למשל הכרה שיפוטית.
הסיבות לתמיכת המערכת המשפטית בהליך הגישור היו מגוונות, אולם ניתן למנות שתי סיבות עיקריות: הראשונה, בהזדהות של המערכת המשפטית עם האידיאולוגיה ועם הערכים שמייצג הליך הגישור, ובראשם חיזוקן של האוטונומיה של הפרט ושל יכולות ההסתמכות וההכרעה העצמת של הצדדים, כאשר הציפיה היא ששני הצדדים יפגינו סולידריות, התחשבות הדדית וישתפו פעולה; השנייה, שיקולים פרגמטיים של בית המשפט, בעיקר שיקולים כלכליים המקלים על העומס הרב הקיים בבתי המשפט.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את המושג גישור, תוך סקירה מקיפה של החקיקה הקיימת ותפיסת הליך הגישור על ידי המחוקק. בהמשך, סוקרת העבודה את מאפייני הליך הגישור. בחלקה השני, סוקרת העבודה את תפיסת בית המשפט להליכי הגישור. בחלקה השלישי, סוקרת העבודה את התפתחות תנועת ה-ADR ובהמשך את עליית הגישור אל מול ירידת ההגמוניה (אולי) של בית המשפט בנוגע לפתרון סכסוכים. חלקה הרביעי והאחרון של העבודה, עוסק בביקורת ובשאלה מדוע לא מחילים הליך גישור חובה לפני כל פנייה לבית המשפט.