פיתוח חשיבה מדעית: הכנת יחידת הוראה קצרה לפיתוח מיומנויות של חשיבה מדעית. מיומנות חשיבה: טיעון

תוכן עניינים

מבוא 2
שיטות וחומרים 5
תוצאות 8
דיון ומסקנות 10
ביבליוגרפיה 12
נספחים 13

מבוא
במהלך חיי היום יום שלנו, אנו משתמשים לא מעט בטיעונים בעיקר על מנת שנוכל להסביר את עצמנו טוב יותר או לשכנע אחרים בהתאם לאינטרס שלנו. אנחנו יודעים לטעון מדוע בחרנו ללמוד תחום מסוים, או מדוע רכשנו פריט כזה או אחר. הדרך שלנו לשכנע את עצמנו ואת האחרים באשר לנכונות של דבר כלשהו, היא באמצעות סדרה של נימוקים אשר תומכים בנכונותה של אותה טענה. פעולת הטיעון עצמה, מחייבת בין היתר גם הפעלה של חשיבה ביקורתית על המציאות, כלומר היא מאלצת את הטוענים להתייחס לאבחנות שבין עובדות לבין דעות, בין אמירה מבוססת ותקפה לבין אמירה שהיא חלשה, בין מיתוס לבין עובדה מדעית ועוד. פעולות קוגניטיביות אלה מסייעות לנו לשכלל את האופן שבו אנו מבינים את המציאות ולהבנות מארג ידע עשיר ומשמעותי. על כן, למיומנות החשיבה טיעון, יש מקום מרכזי ביותר בארגז הכלים של כולנו. החוקרים מצביעים על שני מרכיבים בסיסיים שמהם בנוי הטיעון: הראשון הוא 'טענה' (claim), והשני הוא 'נימוק' (reason) (Kuhn, 2001). על פי קון (Kuhn, 2001), ניתן להבחין בין שני נימוקים מרכזיים לטענה: נימוק מסוג ראייה (evidence) הכולל נתונים או ממצאים שמצביעים על כך שמדובר למעשה בטענה שהיא אמיתית, ונימוק מסוג הסבר תיאורטי (theoretical explanation) שתפקידו המרכזי הוא להסביר את הטענה עצמה.
ואן אמרן (van Eameren, 2016) הגדיר את מיומנות הטיעון, כפעילות חברתית מילולית רציונאלית, אשר מטרתה היא, לשכנע אדם אחר במקובלות של עמדה באמצעות הצגת הנחות יסוד המצדיקות או מפריכות את העמדה שהוצגה. חוקרים אחרים כמו מינס ו-ווס (Means & Voss, 1996; בתוך: בלום-לאוב, 2016), הגדירו את מיומנות הטיעון, כבניית טיעונים והערכתם על ידי הפרט. בנוסף, החוקרים מייחסים למיומנות הטיעון היבטים אישיים וקוגניטיביים.
נהוג לסווג את הטיעונים על פי מבנה ומורכבותו של הטיעון לכדי שלושה סוגי טיעונים (גלסנר, 2012):
1) טיעון פשוט: כלומר טיעון המכיל טענה ונימוק אחד לטענה;.
2) טיעון מורכב, קרי טיעון המכיל טענה אשר נתמכת על ידי מספר נימוקים שונים המסודרים במבנים שונים (לדוגמה: מחובר, מחולק, מקושר וסדרתי).
3) טיעון דיאלקטי, קרי טיעון אשר לוקח בחשבון טיעונים אחרים מתחרים.
ניתן לייחס למיומנות הטיעון גם משמעות כפולה, כלומר משמעות אישית ומשמעות חברתית. את המשמעות החברתית ניתן לייחס להצגת עמדות מנוגדות של המשתתפים בדיון ביחס לנושא מסוים. טיעונים מנוגדים מושמעים ועוברים ביקורת של המשתתפים בדיון. במהלך תהליך זה, הטיעונים משתכללים או שהם מופרכים. את המשמעות האישית ניתן לייחס לכל חלק בדיון הרציונאלי אשר במהלכו כל משתתף מבטא את עמדתו. הצגת עמדה דורשת בניית טיעון מתאים, כאשר התהליך הפנימי המתקיים אצל הפרט המוביל אותו לבנות טענה המלווה בהצדקה, כולל בין היתר שקילת אלטרנטיבות אשר יכולות להפריך את הטענה ולכן גם הוא תוצר של טיעון דיאלוגי אישי-רטורי (בלום-לאוב, 2016). גלסנר (2009; בתוך: גלסנר, בן דוד ואיגר, 2009), גם מונה ארבעה קריטריונים מרכזיים להערכת הטיעונים:
1) בהירות ומפורשות (clearness) – קרי, מידת ניסוח הטענות והנימוקים בצורה שתהיה בהירה ומפורשת.
2) רלוונטיות (relevance) – קרי, מידת הרלוונטיות של הנימוקים שהוצגו במהלך הטיעונים על מנת שיוכלו לתמוך באופן ישיר בטענה מסוימת.
3) מספיקות (sufficiency), קרי, באיזו מידה כלל הנימוקים מספיקים על מנת שניתן יהיה לקבל את הטענה שהוצגה.
4) מקובלות (accessibility) – קרי, האם ההנמקה בתחום דעת או תוכן מסוימים, היא מקובלת בשיח של תחום הדעת.
באשר להגדרת מיומנות הטיעון המדעית, קון (Kuhn, 1993; בתוך: בלום-לאוב, 2016), הגדירה את החשיבה המדעית כפעילות טיעונית, בעיקר לאור השינוי שחל בעשורים האחרונים מתפיסת המדע כאמת המבוססת על עובדות שלא ניתנות לערעור, לתפיסה הרואה במדע ידע הנוצר על ידי ניסוח תיאוריות זמניות היכולות להשתנות במידה ונתונים חדשים אכן גורמים להיחלשותה. בדומה להגדרת מיומנות הטיעון הכללית, גם בהגדרת מיומנות הטיעון המדעית ניתן להגדיר היבט אישי והיבט חברתי. ההיבט האישי בא לידי ביטוי בבניית טיעון מדעי במוחו של מדען כאשר הוא נאבק לעצב ניסוי או לפענח נתונים. ההיבט החברתי בא לידי ביטוי בבניית הידע בעימות בין רעיונות מתחרים ואשר באמצעותו נבנה ההסבר הטוב ביותר עבור התופעה הנחקרת. התהליך החברתי מתבטא בקבוצות מחקר שבהן נשקלות דרכים שונות לתכנית מחקר, בקהילה המדעית הרחבה דרך אינטראקציות בין עמדות מתחרות בכינוסים או דרך כתבי עת ובמישור הציבורי, כאשר מדענים חושפים את התיאוריות המתחרות לתקשורת (Garcia-Mila & Andrson, 2008).
הבנת חשיבותה של מיומנות הטיעון המדעי הובילה בשנים האחרונות חוקרים רבים להתמקד בפיתוח תכניות לימודים המשלבות מיומנות זו בתהליך ההוראה והלימוד של המדעים במטרה לבנות כלים מתאמים שיאפשרו לתלמיד להעלות ולהתמודד עם טיעון. עבודה זו עוסקת בפיתוח מיומנויות של חשיבה מדעית – מיומנות חשיבה: טיעון.