תפיסות הגימלאים את ההשפעות הכלכליות של גיל הפרישה על תקופת הפנסיה

תפיסות הגימלאים את ההשפעות הכלכליות של גיל הפרישה על תקופת הפנסיה

 
תוכן עניינים

1. תקציר 3
2. מבוא 4
3. סקירת ספרות 5
3.1. מערכת הפנסיה בישראל 5
3.1.1. הביטוח הפנסיוני 5
3.1.2. מבנה מערכת הפנסיה בישראל 6
3.1.3. פנסיה תקציבית ופנסיה צוברת 7
3.2. השינויים בתוחלת החיים 9
3.2.1. העלייה בתוחלת החיים 9
3.2.2. תוחלת החיים בישראל 11
3.3. השפעת העלייה בתוחלת החיים על תשלומי הפנסיה 12
3.3.1. ההשפעה על יחס התלות 13
3.3.2. יחס ההחלפה של מערכת הפנסיה 14
3.4. העלאת גיל הפרישה 14
3.5. השפעת העלאת גיל הפרישה על הפנסיה 15
4. מתודולוגיה 17
4.1. המחקר האיכותני 17
4.2. משתתפי המחקר 17
4.3. כלי המחקר 17
4.4. הליך המחקר ואתיקה 18
4.5. ניתוח הממצאים 18
5. תוצאות 19
6. דיון ומסקנות 22
7. ביבליוגרפיה 24

1. תקציר
מחקר זה בדק כיצד משפיע גיל הפרישה על תשלומי הפנסיה של המבוטחים? במסגרת המחקר נערכו ראיונות על מנת להבין לעומק את ההשפעה של גיל הפרישה על הפנסיה של הפורשים על כלל המשמעויות שעולות מכך. ההנחה הייתה, כי העלאת גיל הפרישה הן לגברים והן לנשים, לא הובילה לשינוי מהותי בתפיסות ובמשמעויות הכלכליות/חברתיות באשר ליציאה מוקדמת לפנסיה.
המחקר הנוכחי הוא שילוב של מחקר איכותני הכולל ראיונות עומק עם פרטים שהגיעו לגיל פרישה וניתוח כלכלי רחב על סוגיית הפנסיה בישראל וההשפעות של הארכת תוחלת החיים על הפרישה בהיבטים כלכליים וחברתיים. במחקר השתתפו 5 משתתפים, 2 גברים ו-3 שנים כאשר הגיל הממוצע של הגבים עמד על 71 שנים ושל הנשים על 65 שנים.
ממצאי המחקר מצביעים על כך, כי ההשפעות המשמעותיות של גיל הפרישה על הפנסיה של הפורשים קשורה להיבטים כלכליים, וכי רוב האנשים מעדיפים להמשיך ולהשתלב בשוק התעסוקה על מנת להתגבר על הצורך הכלכלי. ממצאי המחקר הראו, כי רוב משתתפי המחקר ממשיך להשתלב בשוק העבודה וכי תאריך הפרישה הרשמי השתנה והוא אינו קשור לגיל הפרישה הקבוע בחוק. מהמחקר עולה גם, כי בסופו של דבר הארכת תוחלת החיים שהיא אמנם מבורכת, דורשת לעשות חישוב מחדש באשר לגיל הפרישה. העלאה נוספת של גיל הפרישה יכולה לגרום לכך שהעובדים יוכלו לצבור כספים נוספים לזמן שבאמת ירשו אבל גם להקטין את העול על המדינה ועל המוסדיים בתשלומי פנסיה מוקדמים.

2. מבוא
במהלך שני העשורים האחרונים, עברה מערכת הפנסיה התעסוקתית בישראל לא מעט שינויים, כשהמטרה המרכזית הייתה, לחזק ולייצב, למנוע גירעונות אקטואריים ולהתאמתה לשוק העבודה הדינמי שמשתנה ללא הרף. השינויים כללו מעבר מתוכניות שמגדירות את הזכויות (Defined Benefits) לתוכניות שמגדירות את ההפרשות (Defined Contributions); שינוי הבעלות על קרנות הפנסיה מבעלות ממשלתית לבעלות פרטית; מתן הטבות מס על הפרשות לחיסכון פנסיוני; הנהגת חובת פנסיה על כלל המועסקים במשק בין אם שכירים ובין אם עצמאיים; והסדרת גיל הפרישה בחקיקה מוסדרת (ששינסקי וזקן, 2019).
גיל הפרישה בישראל לגברים עומד על 67 שנים ואילו עבור נשים מדובר ב-62 שנים. סוגיית גיל הפרישה עברה שינויים בשני העשורים האחרונים מתוך ההבנה כי גיל הפרישה אינו עומד בקנה אחד עם העלייה בתוחלת החיים. בהתארכות בתוחלת החיים והשינויים הרבים בשוק העבודה, כגון כניסה מאוחרת של עובדים אל שוק התעסוקה, מביאים לשינויים ביחס שבין שנות העבודה לשנות הפרישה, ובעיקר הם מקטינים את הכנסות המבוטחים לאחר הפרישה ומפרים את האיזון האקטוארי של מערכות הפנסיה השונות. בישראל תוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם, ואילו גיל הפרישה הוא נמוך יחסית, במיוחד אצל נשים, כך שהחיסכון הפנסיוני שלהן נפגע. זאת ועוד, מאחר שנשים בעלות הכנסה נמוכה פורשות מוקדם אף יותר, הפערים בהכנסות בין בני 65 ומעלה ליתר האוכלוסייה מתרחבים (ששינסקי וזקן, 2019). רבים מהעובדים המגיעים לגיל פרישה סבורים שהם יכולים להמשיך ולעבוד ולהיות חלק משוק העבודה. הסיבות לכך רבות אבל נדמה כי עיקר השיקולים להמשיך ולהיות חלק משוק העבודה ולדחות את הפרישה נובעים משיקולים כלכליים.
כיום, קצבאות הפנסיה התעסוקתית מוצמדות לתוחלת החיים באמצעות מקדם המרה הקובע את מספר התשלומים שיקבל הפורש במהלך שנות פרישתו. לעומת זאת, קצבאות הביטוח הלאומי אינן מוצמדות לתוחלת החיים, ולכן הן חשופות לשינוי תכופים. על כן, ההנחה היא, שהצמדת גיל הפרישה לתוחלת החיים תחזק את האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי, תמנע את שחיקת הקצבאות, תפחית את הנטל על העובדים (כלומר הגדלת ההכנסות מדמי הביטוח הלאומי מידי חודש מהשכר) ותגדיל את החיסכון הפנסיוני של בעלי הכנסות נמוכות בכלל ושל נשים בפרט (ששינסקי וזקן, 2019). עבודה זו בודקת, כיצד משפיע גיל הפרישה על תשלומי הפנסיה של המבוטחים?