אפס ביחסי אנוש, מאה בשוביניזם: דמות החיילת בקולנוע הישראלי

אפס ביחסי אנוש, מאה בשוביניזם:
דמות החיילת בקולנוע הישראלי

תוכן עניינים

מבוא 2

סקירת ספרות 3
מסגור כנקודת מוצא להצגת מיעוטים בתקשורת 3
ייצוג נשים בתקשורת 4
נשים בקולנוע הישראלי 7
נשים וצה"ל בקולנוע הישראלי 9

מתודולוגיה 10

ממצאים 12
הסרט "בנות"- 1985 12
הסרט "הלהקה" (1978) 15
אפס ביחסי אנוש /טליה לביא (2014) 18

סיכום וניתוח השוואתי 24

דיון ומסקנות 25

ביבליוגרפיה 27

מבוא

לאורך ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל נעשו סרטים רבים אודות צה"ל וההווי החברתי של צבא ההגנה לישראל, החל מסרטים כמו "גבעת חלפון אינה עונה", דרך "שתי אצבעות מצידון", "ג'נין ג'נין", "יוסי וג'אגר" ועד "ואלס עם באשיר". אולם לאורך השנים, לא נעשו סרטים רבים אשר עסקו באופן בלעדי בחוויה הנשית בצה"ל.
בשנת 1978 יצא הסרט "הלהקה", אשר עסק ברפרטואר של הלהקות הצבאיות בשלהי שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 (טלמון, 2001). הלהקה מורכבת ממספר חיילים, נשים וגברים, כאשר בעבודה זו אתמקד בייצוגן של הנשים בתוך הלהקה בסרט זה. כמו כן, בשנת 1985 יצא בישראל הסרט "בנות", אשר עסק בחווייתן של חיילות בטירונות בצה"ל. הסרט סיפק הצצה לחברה הישראלית על גווניה באמצעות סיפורן של שבע חיילות ושתי מפקדות, המגיעות אל הצבא הישראלי מרקעים שונים. בשנת 2014 יצא סרט נוסף שעסק בחוויה הנשית בצה"ל – הסרט "אפס ביחסי אנוש" בכיכובן של דאנה איבגי, נלי תגר ושני קליין. אפס ביחסי אנוש עסק במערכות היחסים בין חיילות המשרתות בתפקידים בשלישות בבסיס שיזפון של צה"ל השוכן במקום נידח בנגב.
מחקר זה יתמקד באופן הייצוג של צה"ל בסרטים "הלהקה, ,"בנות" ו"אפס ביחסי אנוש", כאשר יבחן הייצוג של הנשים בצה"ל כפי שהוא מתבטא בסרטים לאורך השנים. באמצעות הקולנוע ניתן להבחין בשינויים משמעותיים שנעשו במהלך השנים בחברה הישראלית. האם הקולנוע משמש ראי למציאות? מניתוח סרטים אלו נוכל ללמוד על האופן קיומם של הבדלים מגדריים בין גברים חיילים לנשים חיילות בצבא ההגנה לישראל, חלוקת העבודה בצה"ל, התפיסות השולטות בצבא הישראלי והווי של נשים המשרתות בצבא.