השוואת הנטייה האובדנית בין נוער בסיכון לבין נוער נורמטיבי

הקשר בין נוער בסיכון לנטייה אובדנית בהשוואה לנוער נורמטיבי

תוכן עניינים

תקציר 2
מבוא 3
סקירת ספרות 4
1. נוער מנותק ונוער נורמטיבי 4
1.1. נוער נורמטיבי 4
1.2. נוער מנותק 4
1.3. סוגי נוער מנותק 5
1.4. שכיחות נוער מנותק 5
1.5. תאוריות העוסקות בנוער מנותק 6
1.6. מחקרים על נוער מנותק 7
1.7. סיכום 9
2. אובדנות 10
2.1. נטייה אובדנית - הגדרה 10
2.2. תסמינים/מאפיינים לאובדנות 10
2.3. תיאוריות לנטייה אובדנית 10
2.4. שכיחות הנטייה האובדנית באוכלוסייה 12
2.5. סיכום 12
3. התאבדות בקרב בני נוער לנטייה אובדנית ובני נוער מנותק בפרט 13
מודל המחקר 15
השערות המחקר 15
מודל המחקר 15
שיטה 16
משתתפי המחקר 16
כלי המחקר 18
הליך המחקר 18
ממצאים 19
דיון ומסקנות 22
ביבליוגרפיה 24
נספחים 26
נספח א' – שאלון 26
נספח ב' – SPSS 29

תקציר
המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין נוער בסיכון (נוער מנותק) לנטייה אובדנית בהשוואה לנוער המוגדר כנוער נורמטיבי. במחקר הנוכחי השתתפו 78משיבים, מחציתם – נוער המוגדר "נורמטיבי" ומחציתם נוער בסיכון. מניתוח ממצאי המחקר עולה, כי לא נמצא הבדל מובהק במשתנה "שמיכה לחיים" בין הנוער הנורמטיבי לבין הנוער בסיכון (pvalue=0.079). בנוסף, נמצא, כי בני נוער בסיכון גילו משיכה רבה יותר למוות, 2.81 לעומת 2.41 בממוצע אצל נוער נורמטיבי (pvalue=0.037). כמו כן, נמצא, כי בני נוער בסיכון דיווחו על דחייה גבוהה יותר מן החיים, 2.44 בממוצע, לעומת 2.16 בממוצע אצל המשיבים המשתייכים לנוער נורמטיבי (pvalue=0.045).

מבוא
בתי הספר ממלאים תפקיד מרכזי בחייהם של בני נוער בכל חברה. בבית הספר רוכשים בני הנוער השכלה, וכן ניתנת להם ההזדמנות לרכוש כישורים אישיים ובין אישים, אשר יהיו נחוצים להם להמשך חייהם כבוגרים. יתר על כן, בעבור מרבית בני הנוער, בית הספר הוא מסגרת מרכזית שבה הם יכולים לקיים יחסים חברתיים עם בני גילם, החשובים מאוד בשלב זה של התפתחותם. מסיבות אלה, נשירה מבית הספר עלולה להיות בעלת השלכות שליליות מרחיקות לכת על חייהם ועל עתידם של בני הנוער (Richman and Bowen, 1997; בתוך: כהן-נבות, אלנבוגן-פרנקוביץ וריינפלד, 2001). המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין נוער בסיכון (נוער מנותק) לנטייה אובדנית בהשוואה לנוער המוגדר כנוער נורמטיבי.
נוער מנותק מוגדר, כנוער אשר אינו נמצא באף במסגרת לימודית ו/או תעסוקתית מלאה (מי-עמי, 2004). במהלך השנים האחרונות הופיעו בקרב אנשי המקצוע גישות חדשות, הרואות בנשירה מהלימודים תופעה שהיא בעלת ממדים רחבים הרבה יותר ממה שהיה ידוע. גישות אלו כוללות גם התייחסות לכישלון בתחום הלימודי, לתחושה אישית של ניתוק ולביטויים של חוסר הסתגלות חברתית. הנשירה ממסגרת הלימודים היא תהליך מורכב ביותר הנמצא על פני רצף שבקצהו האחד נמצאת השתתפות נורמטיבית בפעילות בית הספר, ובקצהו השני נמצא מצב של עזיבה קבועה של בית הספר וניתוק מלא מגורמיו. השלב המקדים לנשירה מכונה גם כ"נשירה סמויה", כלומר התלמיד עדיין קשור בצורה כזו או אחרת אל בית הספר, אך מנתק בהדרגה את תפקודו ביותר ויותר שטחים. השלב הסמוי מוביל בדרך כלל לנשירה מלאה וגלויה )כהן ועמיתיו, 2001; Metzger, Fowler, Anderson and Lindsay, 2015; בתוך: רבהון-דמתי ובן שלום, 2016). בתוך כך עולה השאלה, האם אכן ניתן לקשור בין התאבדויות בקרב בני נוער ובין היותם של אותם בני נוער מנותקים?
מחקרים שונים מראים, כי התנהגות אובדנית מקיפה ספקטרום רחב מאוד של התנהגויות, הנעים ממחשבות אובדניות, דרך איומי התאבדות וניסיונות התאבדות "קלים" ו"חמורים", ועד להתאבדות עצמה. מידי שנה מתאבדים בישראל בין 6-12 בני נוער, כאשר מספר ניסיונות ההתאבדות של בני נוער המסתיימים בחדר מיון עומדים על כ-600-700 ניסיונות בשנה. יחד עם זאת, הנותנים מראים, כי התאבדות, היא רק שנייה לסיבות מקרי המוות אצל בני נוער (וייסבלאי, 2011).
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את סוגיית הנוער המנותק בישראל, תוך הצגת ההגדרה למונח וכן את הסימפטומים שדרכם ניתן לקבוע כי אכן מדובר בנוער מנותק. בנוס, סוקר חלק זה את סוגיית הנשירה מבית הספר שהוא הוא הסימפטומים הניתוק. בחלקה השני, סוקרת העבודה את נושא ההתאבדויות בישראל, גורמים וסימפטומים שונים. בחלקה השלישי, סוקרת העבודה את ההתאבדויות בקרב בני נוער בישראל.