התמכרויות כעילה לגירושין – ההבדל התפיסתי בין הדין האזרחי לדין ההלכתי

התמכרויות כעילה לגירושין - ההבדל התפיסתי בין הדין האזרחי לדין ההלכתי

מגישה:

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 4
הלכי הגירושין בישראל 4
סמכותו של בית הדין הרבני 5
עילות לגירושין 8
התמכרויות כעילה לגירושין 11
תפיסת ההלכה את העילות לגירושין 12
ביקורת 15
סיכום 16
ביבליוגרפיה 18

מבוא
דיני המשפחה בישראל קובעים, כי בהעדר הסכמה של אחד מבני הזוג על עצם הגירושין, חייב בן הזוג המעוניין להתגרש להוכיח קיומה של עילת גירושין, כלומר סיבה, אשר תהיה המוכרת בדין ההלכתי. עבודה זו בודקת את סוגיית ההתמכרות (לסמים ולאלכוהול) כעילה לגירושין.
הבעיות העקרוניות של היחס בין בית הדין הרבני, לבין המציאות הישראלית, ובין הדיין לציבור המתדיינים, מכתיבות את כיווני הפסיקה ואת מידת נכונותו של בית הדין לצעוד בדרכים הלכתיות מסוימות. תוכן הדין והפסיקה ההלכתית תלויים בראש ובראשונה, בתפיסות היסוד של הדין, בתפיסת האחריות של הדיין לחברה, לאידיאולוגיה הרווחת בה ולציבור המתדיינים, וכן בגישתו העקרונית לתפקידו במסגרת הנתונה בחברה הישראלית. הפער בין הדין ההלכתי למציאות ובין הדין לציבור מורכב מפער של אמון ומחשדנות הדדית שבין הדיין למתדיין, מחד, ומקשיי תקשורת שבין המתדיין למערכת השיפוטית כמוסד, מאידך. בתוך אותה חשדנות ומערכת יחסים רגישה, עומדת סוגיית הגירושין, שהיא בלעדית לבתי הדין הרבניים.
בית הדין הרבני, מהווה חלק ממערכת בתי הדין במדינת ישראל, כאשר חוקי המדינה מעניקים לו כוחות ואף מטילים עליו מגבלות. סמכויותיו המקוריות של בית הדין הרבני, נקבעו בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), והן בנויות משני נדבכים: סמכויות ייחודיות מכוח החוק וסמכויות מקבילות לערכאה האזרחית ולבית הדין הרבני, הנקנות מכוח הסכמת הצדדים. הסמכויות הייחודיות של בית הדין הרבני כוללות בין היתר גם את ענייני נישואין וגירושין. כאמור, דיני המשפחה קובעים, כי בהעדר הסכמה של אחד מבני הזוג על עצם הגירושין, חייב בן הזוג המעוניין להתגרש להוכיח קיומה של עילת גירושין (סיבה) אשר תהיה המוכרת בדיני ישראל. 'עילות' גירושין המאפשרות לבן זוג להתגרש בניגוד לרצון בן הזוג השני, והן מתחלקות לשני סוגים: עילות אובייקטיביות - מומים, עקרות, העדר כוח גברא ועוד; ועילות סובייקטיביות - עילות הנעוצות בהתנהגות בן הזוג, סירוב מצד הבעל או האישה לקיים יחסי אישות, התנהגות פוגענית ואלימות של אחד מבני הזוג, בגידה, התנהגות המחשידה בצורה חמורה קיומה של בגידה, הכשלה בקיום מצוות הדת ועוד.
התמכרות של אחד מבני הזוג לסמים או לאלכוהול, תחשב לעילת גירושין סובייקטיבית התנהגותית, כלומר מצב שבו ההתנהגות של אחד מבני הזוג פוגעת והורסת את חיי הנישואין. מדובר בהתנהלות והתנהגות בלתי נסבלת של בן הזוג שאינה מאפשרת לקיים חיי משפחה תקינים. ההתמכרות של הבעל למשקאות אלכוהוליים או לסמים, יכולה להשפיע במידה רבה על התפקוד המיני שלו, לגרום לאימפוטנציה, וכמובן לאי יכולתו להמשיך לעבוד ולפרנס את אשתו. בית הדין הרבני יכול לפסוק במקרים אלו "גירושין בכפיה", כלומר בעל אשר אינו ממלא את חובותיו כלפי אשתו בין אם בקיום יחסי אישות ובין אם במזונות לפרנסתה, הרי שמחדליו אילו יכולים להוות עילות גירושין מוצדקות בפני עצמן, ולאלץ בכך את הבעל המכור לסמים או לאלכוהול את מתן הגט לאשתו, במקרה שהוא אינו יכול להיגמל, ולצאת ממעגל הסמים ולהשתקם.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את הלכי הגירושין בישראל, תוך הבחנה בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט האזרחיים. כמו כן, סוקר חלק זה, את סמכותו של בית הדין הרבני, בעיקר בכל הקשור לדיני גירושין. בחלקה השני, סוקרת העבודה את העילות לגירושין, כפי שמוקבלת בהלכה. בהמשך סוקרת העבודה את עילות הגירושין כתוצאה של התמכרות. לבסוף סוקרת העבודה את תפיסת ההלכה את עילת ההתמכרות.