מבוא 1
שלוש הוראות מתחרות למושג, ובהן תלוי מעמדו האפיסטמי 2
הרגישות נקראת בתרבות הפופולרית כדקדוק של בחירה, גוף ופיקוח עצמי 3
פרסום ההעצמה כמקרה מבחן לקריאת הרגישות בטקסט 3
הזיקה לניאו-ליברליזם הפכה מהקשר להסבר, והיא מטשטשת את הגבול בין מושגים שכנים 4
הביקורת הראשונה: הסובייקט של התיאוריה לבן, מעמדי ומערבי 5
התחדשות הנראות הפמיניסטית אינה מוכיחה שהתקופה תמה 6
מחקר אמפירי מראה הפעלה סלקטיבית של הרגישות, ולא אימוץ שלם 7
סיכום 8
רשימת מקורות 8
המושג פוסט פמיניזם נכנס ללימודי המגדר ולחקר התקשורת כאבחנה בדבר מצבו של הפמיניזם בתרבות הפופולרית, ואף שהוא נחשב לאחד המושגים החשובים בלקסיקון של הניתוח הפמיניסטי של התרבות, אין הסכמה על משמעותו (Gill, 2007). הספרות מבחינה בין קריאה היסטורית ותקופתית, קריאה שרואה בו תגובת נגד, וקריאה שרואה בו רגישות תרבותית הניתנת לניתוח (Litosseliti et al., 2019). גרעין הקורפוס שעליו נבנתה האבחנה הוא טקסטים של תרבות המדיה הפופולרית, ובהם מגזינים, קולנוע, מוזיקה וטלוויזיה, ובכלל זה תוכניות שינוי חזות (Tasker & Negra, 2007). בהמשך נקשר המושג קשר הדוק לניאו-ליברליזם ולצורות הפמיניזם שצמחו בתוכו (Rottenberg, 2014), ובמקביל נמתחה עליו ביקורת על כך שהסובייקט שהוא מניח הוא לבן, מעמדי ומערבי (Butler, 2013; Dosekun, 2015). סקירה זו מראה כי הספרות חלוקה לא רק בשאלה מהו פוסט פמיניזם אלא במעמדה של התשובה: ככל שההכרעה נוטה מן התקופה ומן התגובה אל הרגישות, המושג חדל לתאר שלב כרונולוגי בתולדות הפמיניזם והופך לטענה פוליטית על האופן שבו הניאו-ליברליזם מארגן מגדר, ומחירה של הכרעה זו הוא שגבולותיו מול מושגים שכנים ותחולתו מחוץ למרכז האנגלו-אמריקני נותרים במחלוקת.
