איזור מוכרי עבודות

התחברות למערכת להעלאת עבודות

איזור שותפים

כניסה לתכנית השותפים שלנו

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    התמודדות קשישים עם בדידות בעקבות מגיפת הקורונה

    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    התמודדות קשישים עם בדידות בעקבות מגיפת הקורונה

    תוכן עניינים
    תקציר 2
    מבוא 3
    סקירת ספרות 5
    הזקנה במקורות ובמסורת היהודית 5
    תוחלת החיים ואיכות החיים של קשישים בישראל 7
    היבטים סוציולוגיים ופסיכולוגיים של הזקנה 11
    השפעת הבדידות על קשישים 13
    בדידות זקנים בימי מגיפת הקורונה 18
    זיהוי בדידות בימי קורונה 20
    פרישה מעבודה בזקנה כמובילה לבדידות 21
    עוני בזקנה 22
    אג'יזם 22
    זקנה – היבטים פיזיולוגיים ורפואיים 23
    גישות עבודה בקבוצת קשישים 25
    טיפול קבוצתי באומנויות בקרב קשישים 26
    שיטת המחקר 32
    משתתפי המחקר 32
    כלי המחקר 33
    הליך המחקר 33
    אתיקה במחקר 34
    ממצאי המחקר 35
    דיון 40
    ביבליוגרפיה 42
    נספח - שאלוני הריאיון 45

    תקציר
    העבודה הנוכחית עסקה בנושא מגפת הקורונה וההתמודדות בקרב אוכלוסיות רגישות כמו קשישים והבדידות שהם חווים בתקופה הזו. במסגרת המחקר נערכו ראיונות חצי-מובנים עם 10 קשישים (4) וקשישות (6). טווח הגילאים נע בין 67 ל-85.
    ממצאי המחקר העלו, כי כלל משתתפי המחקר מתמודדים עם קשיים רבים בעקבות התפרצות מגפת הקורונה כאשר עיקר הקושי הוא בריחוק החברתי, חוסר היכולת להיפגש עם בני משפחה או חברים מה שמוביל את רבים מהם לכדי תחושת בדידות ואף דיכאון. עיקר ההתמודדות שלהם עם התקופה המרוכבת היא באמצעות פעילות בתוך הבית הכוללת צפייה מרובה בטלוויזיה, קריאה של ספרים ועיתונים ומעט מפגשים חברתיים. אחת המסקנות שעולות מהמחקר היא באשר למצב הבריאותי שלהם. מלבד סוגיית הבדידות, חלק מציינים כי חלה הראה במצבם הגופני, בין היתר לאור חוסר היכולת שלהם לצאת ולעשות פעילות גופנית בחוץ (הליכות, צעדות וכדומה) ולכן קיימת החמרה במצב הבריאותי לאור ההישארות הקבועה בבית. יחד עם זאת כולם מציינים כי הם מקפידים על ההוראות למרות הקושי ופועלים על פי הנחיות משרד הבריאות.

    מבוא
    ההגדרה המילונית לזקנה היא, "התקופה האחרונה בחיים המאופיינת בירידה כללית בתִפקוד; היות זקן". באנציקלופדיה העברית, תשכ"ז, מוגדר המונח "זקנה" כדלקמן: "התקופה המאוחרת והאחרונה בחייו של כל אורגניזם. בדרך כלל, מגמר תקופת ההפריה ועד המוות". באנציקלופדיה למדעי החברה, כרך ב', מוגדר מונח זה כך: "התקופה האחרונה בחייו של אדם (ושל כל אורגניזם) המאופיינת על-ידי ירידת כשריו הגופניים והאינטלקטואליים"
    הזדקנות היא תהליך טבעי, הדרגתי המתרחש בקרב המין האנושי, מלווה בשינויים ברמה ביולוגית, פסיכולוגית חברתית ותרבותית, אשר במרכזה נמצא הזמן החולף, תהליך זה מייצר התמודדויות יומיומיות, קשיים חדשים, תחושות לא מוכרות ומצבי רוח קשים (שלו, 2020).
    בני אדם בוגרים נקראים כיום "זקנים", או "קשישים" לאחר שעברו את שלב אמצע החיים. להיות אדם זקן משמעו לראות את האדם בשנים היותר מאוחרות בחייו. הזקנה היא חלק מעולמינו, הדומם והחי, שמקיף אותנו. אין לנו שום יכולת לעצור אותה ובסופו של דבר אנו מקבלים אותה ומבינים כי זו תופעה טבעית המהווה חלק אינטגראלי מחיינו. הזדקנות מפחידה, הקונוטציות העולות למילה זקנה והזדקנות הן קונוטציות שליליות של דעיכה, נסיגה, הידרדרות, מחלות, דיכאון, ירידה מנטאלית, מראה חיצוני, יחיד, תחושת חוסר ישע, בלות, אובדן ומוות. (דרמנדז'יסקה, 2019)
    בשל הפחדים ויחסי הציבור השליליים של הזקנה התייחסות אליה מאופיינת בהכחשה, התעלמות ודחייה, זלזול, הרחקה והדחקה. היחס השלילי נע בין הכחשה לבין מלחמה נגד השעון הביולוגי בחיפוש אחר מעיין הנעורים, בעולם המתהדר בהשתייכותו לצעירים. לא תמיד זכתה הזקנה ליחס זה. בחברות שבטיות כמו האינדיאנים בצפון אמריקה, במדגסקר או באיי קוק באוקיינוס השקט, קוברים אדם מספר פעמים, לציין את פרידתו מכל אחד ממעגלי השתייכותו החברתית. התייחסות זו אפשרית בחברות בהן "המוות החברתי" אינו מקדים את מותו הביולוגי (אלמוג, 2015)
    בתרבויות ובתקופות אחרות הזקנה כיבדה את בעליה. הישגי המדע והטכנולוגיה במאה האחרונה, העלו מצד אחד את תוחלת החיים ומצד שני את הנגישות לידע ולנתונים. ידע שנלקט והצטבר במהלך החיים שלמים אצל אדם פרטי, הפך לידע ציבורי המצוי לכל דורש במאגרי המידע האלקטרוניים. אם ידע מבטא כוח הרי שלכאורה יחסי הכוחות השתנו.

    שליטה בטכנולוגיות המתחדשות מצוי אצל הצעירים ודוחק את הזקן ממרכזי הבמה אל השוליים, בעולם שמתייחס אל ידע כאל אוסף נתונים או שליטה בטכנולוגיות לעומת חוכמה הנדרשת מניסיון חיים מצטבר. האדם הוא בעל החיים היחיד שחי שנים ארוכות לאחר שעבר את גיל הפריון. תוחלת החיים הגדלה במהלך תקופה יחסית קצרה במונחי אבולוציה מציבה פרק חיים נוסף, כשליש מהחיים, המהווה שלב חדש ומהותי באבולוציה ומחייב בחינה מחודשת. רק במאה האחרונה עלתה תוחלת החיים מארבעים ושש לשמונים, גידול המהיר ביותר הוא בקבוצת גילאי 80 ומעלה בקרב הנשים, כלומר: לעומת המאות הקודמות, נמצא שבמאה הנוכחית הקבוצה שגדלה הכי הרבה היא קבוצת הנשים של גילאי 80 ומעלה (אלמוג, 2015).
    ככל שאדם מזדקן כך הוא מפחד יותר להיעשות סנילי או להפגין כל תכונה שלילית אחרת המקושרת לזקנה. הפחד יניע אנשים מבוגרים, "קשישים" להרחיק את עצמם מבחינת פסיכולוגית מאנשים כמוהם הסובלים מבעיות של שכחה. אולם הפחד מפני הזקנה נהיה טבוע כל כך בתודעתנו, שדומה אפילו לאלה שחוקרים את הזקנה או מדווחים עליה, מחפשים רק מעיין הנעורים (זקין, 2014).
    מקרים אחרונים שערכו נוירולוגיים מוכיחים את ההפך מפחדינו הבסיסים על ירידה בתפקוד השכלי ככל שעולים בגיל. מחקרים טוענים כי תאי המוח אינם מתים כפי שאמרנו בעבר. אלא הם מצטמקים או נעשים "רדומים" בזקנה, במיוחד כאשר אין גירוי ואתגר קוגניטיבי.
    אבל, אפילו במוח המבוגר ומפותח יכול להתרחש "נביטה" שבה תהליכים נוירונים חדשים יוצרים סינפסות נוספות. קרוב לשליש מן האנשים נהנים מערנות שכלית מלאה בגיל גבוה על פי מחקר חדש.
    אחרים בשנות השמונים והתשעים לחייהם, עולים כמעט על כל קבוצת גיל אחרת ביישום כוחו של המוח (אלמוג, 2015)
    הגדרות ותפיסות רבות קיימות בתקופת הבגרות המאוחרות. בספרות מכונה הזיקה בשמות שונים הגיל השלישי, בגיל החדש, גיל הזהב, קשיש, ישיש כל אלה הם מונחים המחברים לשלב האחרון של החיים שגבולותיהם הם אישיים.
    תחום העוסק בחקר של הזדקנות כתהליך (מהות, סיבות השפעה על היחיד והחברה) נקרא גרונטולוגיה. הגרונטולוגיה חוקרת את ההיבטים הביולוגים, חברתיים, תרבותיים, פסיכולוגיים ואת יחסי גומלין שבין הזקנה וההזדקנות לבין הסביבה בה הן מתהוות וקיימות. (שלו, 2020)

    חיפוש מתקדם


    חפש ב:

      

    דילוג לתוכן