תפיסת הדימוי של העולים ניצולי השואה והעולים ה"מזרחיים" בקולנוע הישראלי בעת "העלייה הגדולה"

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירה ספרותית 4
העלייה ההמונית – רקע 4
ניצולי השואה - סקירה 6
עליית המזרחיים ממדינות ערב 7
תפיסת ה"מזרחיים" ו-'סרטי הבורקס' בקולנוע 8
סאלח שבתי 10
פורטונה 11
תפיסת ניצולי השואה בקולנוע 14
הקיץ של אביה 15
ארץ חדשה 16
דיון 18
סיכום 21
ביבליוגרפיה 23

מבוא
כל תרבות מתגבשת בהכרח תוך כדי נידוי ודחיקה לשוליים של אחרים שנתפסים כמאיימים על תחושת הזהות האישית והקולקטיבית, והתרבות הציונית איננה שונה בעניין זה . החברה הישראלית מעולם לא הייתה חברה הומוגנית. היא מורכבת ממהגרים ומוותיקים, מבני עדות שונות, מלאומים שונים ומגזעים שונים . סיפורם של ניצולי השואה בישראל הוא סיפור יוצא דופן של קבוצת מהגרים גדולה, שעברה טראומה חסרת תקדים בתולדות האנושות, הגיעה למדינה חדשה בשלבי היווסדה, וכבר בדור הראשון הפכה למעצבת של התרבות הלאומית . גם סיפורם של המהגרים מצפון אפריקה, אסיה ומדינות ערב, הוא סיפור על "העברת אוכלוסין ", הגירה בלתי נתפסת של משפחות שלמות שעזבו מורשת, ביטחון כלכלי, כבוד ובעיקר תרבות ייחודית.
עד שנות השישים של המאה הקודמת, הקולנוע הישראלי היה קולנוע ציוני מגויס. הגבר הישראלי (הצבר) תואר כדמות הרואית, חסרת-פחד, יפת-תואר, פטריוטית ונטולת ספקות או חולשות כלשהן. מודל זה שימש כמיתוס שסייע להתמודד עם הקשיים של מדינת ישראל הצעירה, אך לאחר מכן החל הקולנוע לבטא פקפוק במודל ה"צבר" ובאתוס הציוני וחיפש משמעות אלטרנטיבית, בה יש מקום גם לחולשות, לטעויות ולבלבול .
העולים המזרחיים התקבלו בארץ בזלזול חסר צדק שנבע בעיקר מדעות קדומות, כאשר לעומתם, התקבלו העולים ניצולי השואה ברגשות מעורבים, ובעיקר כי לא היה ברור איך להתמודד איתם והיכן למקם אותם בארץ. הקולנוע שיקף את היחס המפלה לעולים המזרחיים ולניצולי השואה בסרטים על שנים אלו.
'סרטי הבורקס' לא נוצרו בחלל ריק. עצם היותם של נושאים אלה בעלי כוח משיכה לקהל באופן חוזר ונשנה, מהווה תופעה, שככל הנראה מושתתת על בסיס סוציאלי ותרבותי המהווה גורם לתופעה זו. מחד, נראים רבים מהסרטים כפרודיה על האוכלוסייה המזרחית. אך מאידך, סביר להניח שאם אוכלוסייה זו מהווה צרכנית נכבדה של אותם סרטים והופכת אותם בתקופה נתונה למרכז השוק, הרי שככל הנראה קיימת גם תרומתם של הסרטים לאותה אוכלוסייה . לעומתם, סרטי השואה, הציגו את ניצולי השואה באופן ביקורתי, ככל הנראה בעקבות הקושי בהתמודדות עם הסיפור הטראגי של מצבם. באופן שאולי אינו מקרי, הוצגו העולים "המזרחיים" וניצולי השואה בסרטים הישראלים, משני צדי הסקאלה הסטריאוטיפית.
העבודה הנוכחית שמנתחת את הסרטים: "סאלח שבתי, "הקיץ של אביה", "פורטונה" ו"ארץ חדשה", עוסקת באופן שבו נתפס הדימוי של ניצולי השואה על ידי החברה והקולנוע הישראליים, ובודקת האם הקולנוע הישראלי העדיף את ניצולי השואה (האשכנזים) על פני העולים המזרחיים?
עוד תתמקד העבודה בניתוח השאלות:
1) השוואה בין תהליך הקליטה של העולים המזרחיים אל מול תהליך הקליטה של ניצולי השואה. דרך הסרטים "סאלח שבתי" ו"הקיץ של אביה".
2) יחסם של העולים המזרחיים לעבודה, כפי שמוצגים על ידי הממסד האשכנזי דרך הסרטים "סאלח שבתי" ו"ארץ חדשה".
3) עיצוב דמות הגיבור המזרחי מול דמות הגיבור האשכנזי ניצול השואה בסרטים "פורטונה" ו"הקיץ של אביה".
4) בחינת מקום המגורים - פריפריה מול מרכז. היכן שוכנו והתגוררו העולים המזרחיים כשהגיעו לארץ, אל מול שיכונם של העולים ניצולי השואה, תוך בחינת היחס אליהם באותן השנים. הניתוח יעבור דרך הסרטים "סאלח שבתי" ו"הקיץ של אביה".
5) מעמדם החברתי של העולים – כיצד התקבלו העולים המזרחיים בהגיעם לארץ, ולאיזה מעמד זכו ניצולי השואה באותה התקופה, דרך הסרטים "פורטונה" ו"ארץ חדשה".