באיזו מידה השימוש בהריסת בתים של מחבלים מתנגש עם ערכי הדמוקרטיה?

קורס דמוקרטיה ובטחון לאומי

השימוש בהריסת בתים כיצד מתנגש עם דמוקרטיה

מגיש:

תוכן עניינים

מבוא 2
רקע חוקי 4
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו 4
תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945 5
הריסת בתים – סוגיות משפטיות, חברתיות ודמוקרטיות 9
המשפט בין לאומי והריסת בתים 11
מהויות הדמוקרטיה וזכויות אדם בישראל 13
ניתוח תוכן איכותני של שלושת הבגצ"ים 18
בג"ץ 4772/91 חיזראן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון 18
בג"ץ 5510/92 תורקמאן נ' מפקד אזור יהודה ושומרון 20
בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט; במקום; בצלם; הוועד הציבורי נגד עינויים; יש דין; עדאלה; רופאים לזכויות אדם; שומרי משפט נ' שר הביטחון ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית. 22
סיכום 25
ביבליוגרפיה 28

מבוא
נושא הריסת בתי מחבלים הוא נושא טעון שנידון רבות בשלושת העשורים האחרונים ולווה בהחלטות רבות של בית המשפט העליון, שאמנם ברוב המקרים אישר למדינה ולצבא להרוס או לאטום בתי מחבלים, אולם העביר ביקורת רבה על החלטות אלה, עיכב במקרים רבים את החלטות המדינה וגרם לשיח ציבורי רחב וביקורתי כנגד בית המשפט העליון. המהפכה החוקתית בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת שעסקה בזכויות אדם, שינתה במידה רבה את תפיסתו של בית המשפט העליון בכל הנוגע לפגיעה בזכויות אדם, תוך שהוא מצמצם במקים מסוימים את תחולת החוק. הריסת בתים, פוגעת בזכויות פרט רבות, בין היתר: בחופש הקניין, הזכות להליך הוגן, שוויון ועוד. עבודה זו עוסקת בשאלה, באיזה מידה השימוש בהריסת בתים של מחבלים, מתנגשת עם ערכי הדמוקרטיה?
מאז הקמתה, ניצבת מדינת ישראל בחזית מאבק שרק מדינות מועטות ידעו בעבר. מדובר במאבק כנגד טרור אכזרי, המבוצע בידי אלו שאינם רואים את עצמם כפופים לנורמות בסיסיות של מוסר ומשפט, העובדות ביסודה של כל חברה ותרבות. המלחמה בטרור, ידעה עליות ומורדות, אולם נדמה כי לאחרונה היא שוב הרימה את ראשה, דרך פיגועי יחידים רבים לצד פיגועים של ארגונים מוכרים.
בעקבות גל הטרור הנוכחי, עלה כאמור שוב לשיח הציבורי, נושא הריסת בתי המחבלים בעיקר לנוכח תפיסת בית המשפט העליון את החוקיות שבהריסת או אטימת אותם הבתים. תפיסת המדינה היא, שהריסת בתי מחבלים ומשפחות המחבלים, והשימוש בסמכות על פי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, הוא למעשה מהלך הרתעתי ולא מהלך עונשי ,מהלך שכול לעזור למגר את הטרור. אולם המתנגדים לשימוש בתקנה 119 טוענים, כי עצם הריסת הבתים, פוגעת בזכויות אדם בסיסיות.
אחת הדוגמאות למתח הנובע בין היותה של המדינה דמוקרטית והרצון להגן על הציבור, ניתן לראות בתשובה לעתירה בנוגע החלטת הצבא להרוס את הדירה בה התגורר מבצע הפיגוע בצומת אלון שבות ביום 10.11.2014, טענה המדינה, כי בנסיבות הביטחוניות השוררות ונוכח גל הפיגועים בתקופה האחרונה, "אין בהעמדתו של המחבל לדין, בהרשעתו ובעונש שהוטל עליו... כדי להוות הרתעה מספקת כלפי מחבלים פוטנציאליים".. השופט פוגלמן כתב כנגד תשובת המדינה:
"לגבי דידי, אין להשקיף על פגיעת הריסת הבית כעל פגיעה כלכלית או רכושית בלבד...מה גם שבפגיעה זו כשלעצמה אין להקל ראש, שהלא הבית לאדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים".

שיטת המחקר
במחקר זה, יעשה ניתוח תוכן איכותני של בגצ"ים.

שדה המחקר
שדה מחקר שדה המחקר יתבסס על ניתוח פסיקות של בית המשפט שנתקבלו במהלך שלושת העשורים האחרונים, כאשר בעבודה אבחן שלושה בגצי״ם העוסקים בהריסת בתים. אבדוק באיזו מידה התייחס בג״צ לפגיעה ביסודות הדמוקרטיים כגון זכות הקניין, הזכות להליך הוגן והזכות לשוויון. בחלק זה אבדוק כיצד איזן בג״צ את הפגיעה עם הזכויות המוקנות מטעם חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.

פסקי דין לניתוח:
בג"ץ 5510/92 תורקמאן נ' מפקד אזור יהודה ושומרון.
בג"ץ 4772/91 חיזראן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד מו(2) עמ' 156.
בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט; במקום; בצלם; הוועד הציבורי נגד עינויים; יש דין; עדאלה; רופאים לזכויות אדם; שומרי משפט נ' שר הביטחון ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית.

שאלת המחקר: באיזה מידה השימוש בהריסת בתים של מחבלים, מתנגשת עם ערכי הדמוקרטיה
השערת מחקר: אני משער, כי הריסת בתי מחבלים מתנגשת באופן חלקי עם ערכי הדמוקרטיה