הקדמה 1
מבוא 3
פרק ראשון – מקורות בענין מסירת מידע 5
1.1.איסור מסירת מידע על האחר 5
1.1.1.האיסור למסור מידע משום הזכות לפרטיות 5
1.1.2 האיסור למסור מידע משום הולך רכיל מגלה סוד 6
1.1.3 האיסור לקבל מידע באופן פסיבי וחרם דרבי גרשום (חדר"ג) 7
1.1.4 האיסור לפגוע בפרטיותו של חבירו - היזק של רבים והיזק קבוע 8
1.2. מסירת מידע באופן וולנטרי 9
1.3.המקרים בהם ישנה חובת מסירת מידע 9
1.3.1 החובה לגלות מידע למניעת ההונאה בהחסרת המידע 9
1.3.2. החובה לגלות משום "לא תעמוד על דם רעיך". 10
1.3.3.החובה לגלות מידע לאחר למרות האיסור של הולך רכיל מגלה סוד. 10
1.4. נסיבות בהן מותר לגלות את סודו של חבירו 11
1.5 חובת שמירת הסוד במוסר האנושי 12
1.5.1 שבועת הרופאים 12
1.5.2 החוק 13
1.6 לסיכום פרק זה, 13
פרק שני – גילוי והסתרת מידע רפואי (סודיות רפואית) 15
2.1 –האיסור למסור מידע רפואי לאחר 15
2.2 –המקרים בהם צריך למסור מידע רפואי לאחר 15
2.3 – חובת דיווח על נשאות גנטית של מחלה קשה לגורם שלישי שעלול להפגע 17
2.4 סיכום 18
פרק שלישי – מסירת מידע אישי על ידי צד שלישי לבעל ענין בדבר 19
3.1.מסירת מידע בשידוכין 19
3.2.מסירת מידע בעדות, 23
3.3.מסירת מידע אישי על נבחרי ציבור 24
3.4. מסירת מידע מעורך דין לגורמים השונים 25
3.5.מסירת מידע שיכול לגרום להפסד ממון 26
3.6.סיכום 26
פרק רביעי – איסוף מידע על ידי צד שלישי. 28
4.1. איסוף מידע על ידי המורה 28
4.1.1.עיון במכתבי התלמיד 28
4.1.2. בקשה של מורה לקבל מידע מהצוות או מתלמיד אחר על מעשיו של התלמיד. 28
4.2 איסוף מידע על ידי גורם שלישי 29
4.2.1. חוקר פרטי 29
4.2.2. איסוף מידע על ידי עיתונאי 30
4.3. סיכום 30
פרק חמישי – נשוא מסירת המידע לצד שלישי 31
5.1.מסירת מידע לבן משפחה 31
5.2. מסירת מידע לבעל תפקיד לצורך הקלדה ותיעוד. 32
5.3 מסירת מידע לאדם פרטי 32
5.4. סיכום פרק זה 33
פרק שישי – מסירת מידע לרשויות. 34
6.1. חובת מסירת דיווח למשרד הרישוי. 34
6.2.חובת מסירת דיווח למשרד הבריאות 36
6.3. קו הצדק - המלשינון 36
6.4 מסירת מידע למנהל בית הספר על מורה שנוהג שלא כשורה. 37
6.5 תלונות למשטרה 38
6.6 סיכום 38
פרק שביעי - סיכום 39
ביבליוגרפיה 41
נספח א - חוק המדינה 45
מתוך האנציקלופדיה הלכתית רפואית - ערך סודיות רפואית 45
אנו נפגשים בסוגיית המידע פעמים רבות ביום. ההתלבטות האם צריך לספר את המידע לבעל הענין האחר עולה שוב ושוב. בעל העניין האחר יכול להיות אשתו, ארוסתו, חברו, השותף העסקי, בעל שררה או כל אחד שיש לו השלכה כלשהי כשידע מידע אישי על האחר. לאורך השנים חונכתי שכשאין סיבה הלכתית או חוקית לגלות את הסוד, אז אסור לגלותו בשום פנים ואופן לעולם. ככל שהמשכתי לכתוב בנושא, ראיתי, שאני נתקל בבעית גילוי והסתרת המידע במגוון רב של תחומי החיים המקיפים אותי. מספר דוגמאות:
הראשונה, צורך חינוכי - אדם הרואה באדם אחר מידה מגונה, ורוצה לספר דבר זה לבנו או לתלמידו, בכדי לחנכם ולהזהירם שלא יתחברו עם אדם זה. השניה, צורך משפטי - אדם הצריך להעיד בבית הדין על חברו, האם החובה המשפטית תגבר על החובה לשמירה על פרטיותו של האדם. האם חובת עשיית הצדק להציל את בעל הדין מנזקו תגבר. השלישית, התחייבות אישית לבעל המידע - פעמים רבות אנו מתחייבים במפורש שלא לגלות סודות. כאן נוסף שיקול נוסף שלא לעבור על ההבטחה מול החובה להעיד. הרביעית, התחייבות מקצועית - שבועת הרופא שלא לגלות סוד רפואי. יסודה של שבועה זאת בשבועת היפוקראטס ועל בסיסה ניסח בשנת תשי"ב, דוקטור ליפמן היילפרין את "שבועת הרופא העברי"
פרחי הרופא. אתם ניצבים היום כולכם לפני מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה לעברכם בברית הרפואה למען תקיימו את תורתה בכל מאודכם בשום שכל וביושר לבב ולמען קום דור רופאים דרוכי מעש ואמוני יעוד לעזרת האדם הדווי. וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום לאמור:... שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם אל תגלו סודו ואל תלכו רכיל... היזהרו בכבוד חבריכם כי בכבודם הם תכובדו גם אתם. דברי הברית האלה קרובים אליכם מאוד בפיכם ובלבבכם לעשותם ועניתם כלכם אמן. אמן כן נעשה
בשבועה זו לא נכתב בפירוש האיסור לתת עדות ולגלות סוד בבית הדין. הרב רקובר כותב שבארצות הברית החוק קובע שהרופא אינו רשאי להעיד ללא הסכמת החולה. כאן יש כמה סוגים של מסירות מידע: הרופא שרוצה למסור מידע לבעלי העניין, כשלא תמיד הם משפחה קרובה, לעיתים הם משפחה רחוקה יותר ואף הם בעלי עניין. הרופא שנודע לו מידע רפואי וצריך לדווח לרשויות החוק.
החמישית, פיקוח נפש והצלת חיים – לעיתים מסירת המידע עשויה להציל חיים. אמנם על פי ההלכה אין חובת דיווח, אך בפועל גילוי הבעיה עשוי להציל חיים. השישית, צורך החוק – אף כשעל פי כללי ההלכה אין חובת דיווח, מה הדין כשיש חובה מצד הרשויות לדווח. השביעית, הלבנת פנים ופיקוח נפש – יתכן ותגרם סכנה לאדם שמגלים את סודו. לעיתים גילוי סודו של אדם לגורם שלישי יגרום לו סכנת חיים, לדוגמא דיכאון קליני חריף או שהגילוי יגביר את מחלתו. השמינית, דיני ממונות - הרצון להציל גורם שלישי מנזק ממוני. מטרת גילוי הבעיה איננה הצלת החיים אלא הצלה מנזק כספי משמעותי, האם הדין יהיה שונה אז. התשיעית, הרגשה אישית – יתכן ומטרת גילוי הבעיה איננה הצלת החיים, איננה פיקוח נפש, ואף לא מניעת נזקי ממון אך, מטרתה למנוע הרגשה אישית. לדוגמא, בושה. העשירית, צורך ציבורי - נבחרי ציבור הם מטרה מועדפת לאיסוף ומסירת מידע. מטרת האיסוף ומסירת המידע היא לתת ביד הציבור כלי פיקוח על עבודתם. לעיתים מטרתה לתת כלי בידי ציבור הבוחרים בשעה שהוא בא להכריע אם לבחור באיש ציבור זה או אחר.
הדוגמאות הללו הן דוגמאות פרטניות. אך הן הופכות למורכבות יותר מבחינה הלכתית ככל ששיקולים נוספים מיתוספים. לדוגמא- רופא שהבטיח לא לספר והצורך הציבורי מחייב לספר. וכשנוספת לשיקולים אלו גם החובה החוקית. דוגמא נוספת- חוקר פרטי או סתם אדם סקרן שנודע לו מידע אמין בדיני ממונות. במקרה שמסירת המידע איננה חובה הלכתית או חוקית – אבל לטובת סדרי החברה.
גם בעלי המוסר האריכו בזה והבאתי מובאה אחת מיני רבות "וראיתי מביאים משם הגר"ח פלאג"י זצלה"ה, וי"א מרן חיד"א זצלה"ה, שרמזו בתיבת כרפ"ס ראשי תבות כלל ראשון פה סגור, ויש שקשרו עם זה מה שאמר משה "אכן נודע הדבר"... ואילו היו שומרין על כלל ראשון פה סגור לא היו משועבדין". ממשיך הרב וויס את הרעיון "שיראה לשמור דבורו, כמאמר העולם, לפני שמדבר שולט האדם על הדיבור, ולאחר שכבר דיבר הדיבור שולט עליו, והמשיך לומר "יחץ מגיד" כלומר אף שלפעמים יש צורך לומר, יאמר רק החצי".
אני מבקש בעבודה זו ללמוד ולהציג כיצד התייחסו הפוסקים מאז קום המדינה ועד עתה, לזכות לפרטיות ולהעברת המידע בין הגורמים השונים.
המידע מקיף אותנו מכל עבר. מידע הינו צורך אנושי בסיסי של כל אדם. מידע אמין הוא בסיס לכל קבלת החלטה חשובה. מידע אישי הוא כבודו וקניינו של כל אדם ואדם. לכן נראה שמשך הדורות, ישנה התייחסות רבה בפוסקים לאיסור בפגיעה בשמו ובכבודו של אדם.
כשהאדם מתלבט במסירת מידע פרטי שלו - הוא זה שיחליט אם למסור את המידע. ברוב המקרים, זכותו של אדם למסור מידע שלו לאחר, לעיתים זו חובתו. חובה זו יכולה להיות חובה אישית, חובה תורנית, חובה מוסרית או חובת החוק. במסגרת העבודה הזו לא נעסוק באדם המוסר או לא מוסר מידע אישי שלו לאחר .
כשאי מסירת המידע תגרום נזק לו או לזולתו, עולה השאלה האם אסור, מותר או חובה למסור את המידע. גם כשמותר למסור את המידע: האם ברגע שזה מותר זו חובה או לחלופין תלוי ברצונו הוולנטרי של האדם, או בכלל לא רצוי, ובכל אופן מותר לו למסור את המידע, והוא לא יעבור על ההלכה. בהחלטות אלו מעורבות שאלות הלכתיות, מוסרית, וחוקתיות. מידע אמין הוא הבסיס לקבלת החלטות מכל סוג. בשותפות החשיבות עולה לאין ערוך. פעמים רבות מסירת המידע תגלה מידע שללא מסירתו הוא לא יהיה ניכר, או לא יתגלה, או לחלופין יתגלה מאוחר מידי. לעיתים בעיה זאת מופיעה עוד בטרם הצליח לעמוד על שאר תכונותיו או על מידה מסויימת של התאמה ביניהם.
אנשים הנחשפים למידע על זולתם חייבים לקחת בחשבון עד כמה משמעותית הבעיה ועד כמה מסירת המידע לאחר חשובה. האם קיימת חובה לדווח לאדם השותף על בעיה זאת. כשמותר או כשיש חובה למסור מידע, האם קיים זמן מועדף לדיווח זה, האם מוקדם ככל שניתן, או האם ראוי להמתין לזמן אחר. במידה וראוי להמתין: כמה זמן ראוי להמתין, מתי הזמן הראוי לספר, ומי יקבע מתי ואיך לספר.
הרב רקובר אומר שבנסיבות מסויימות מותר או אף חובה, לגלות סוד של הזולת ולפגוע בזכותו של האדם לפרטיותו. הרב כותב "הזכות לפרטיות, כשאר זכויות האדם, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית, ולכן שומה עלינו לבחון אימתי תתבטל הזכות לפרטיות מפני זכויות אחרות של הזולת" . הרב רקובר מדגיש שהזכות לפרטיות היא זכות יחסית. בעבודה זו נבדוק האם בנסיבות אלו חובה לספר או שמה מדובר רק בהיתר לספר ואין זו חובה.
בעבודה זאת, נבחן מקרים בהם הזכות לפרטיות מתנגשת עם זכויות אחרות. נגדיר מתי לא יחשב מעשה זה או אחר כפגיעה בפרטיות, לדוגמא אם נעשה להגנת אינטרס פרטי או ציבורי, או אולי נעשה לרצונו של בעל הסוד, כלומר, לו יכולנו לשאול את בעל הסוד לרצונו היה רוצה להודיע לשותפו. נצא מנקודת הנחה שחובה עלינו לדאוג לצמצום הפגיעה בפרטיות האדם, בכדי שהנזק שיגרם לאדם לא יהיה יותר מהצורך האמיתי שבשבילו הותרה הפגיעה.
אם כן, במסגרת עבודה זו נעסוק באדם שנודע לו מידע אמין במסגרת תפקידו על זולתו. האדם שנודע לו המידע, חושב שהוא צריך או חייב לדווח לגורם שלישי. ונתמקד בהתייחסותם של הפוסקים בשנים שמאז קום המדינה ועד היום בנושא מסירת מידע לגורם שלישי.
בפרק הראשון נסקור מקורות קדומים האוסרים, המתירים והמחייבים לגלות מידע. נתייחס לזכות לפרטיות; לגדרי לשון הרע; לגדרי הונאה; לקבלת מידע באופן פאסיבי - חרם דרבינו גרשום; לאיסור לפגוע בפרטיותו של חבירו בהיזק של רבים או בהיזק קבוע; למסירת מידע באופן וולנטרי. בסוף הפרק נסקור מקורות לגבי חובת שמירת הסוד במוסר האנושי וכיצד הוא מתיישב עם גדרי ההלכה. בפרק השני נעסוק במסירה והסתרת מידע רפואי (סודיות רפואית) האוסרים והמתירים. בפרק השלישי נדון בגילוי מידע אישי על ידי גורם שלישי לבעל עניין בדבר. נסקור את כללי גילוי המידע על ידי גורמים שונים דוגמת שידוכין, עדות, יחסי עורך דין לקוח, נבחרי ציבור, הפסד ממון ועוד. בפרק הרביעי נדון באיסוף מידע על ידי צד שלישי, לדוגמא המורה כלפי התלמידים, איסוף מידע על ידי חוקר פרטי ואיסוף מידע על ידי עיתונאים. בפרק החמישי, נדון בנשוא מסירת המידע. לדוגמא לקירבה ראשונה, לבן משפחה שאיננו בקירבה ראשונה, לבעל תפקיד, לאדם פרטי או למישהו אחר. בפרק השישי נדון בכללי גילוי והעברת מידע לרשויות החוק השונות לדוגמא למשרד הרישוי, למשרד הבריאות, למס הכנסה, למנהל בית הספר ולמשטרה. ובפרק השביעי נסכם את העבודה.
אתר סמינריון מהווה פלטפורמה למכירה ולקנייה של עבודות אקדמיות איכותיות בין סטודנטים. באתר תוכלו למצוא עבודות אקדמיות במגוון תחומים ובמגוון סוגים החל מתרגילים דרך סמינריונים ועד עבודות תזה. באתר תוכלו למכור את העבודות שלכם לסטודנטים אחרים ולהרוויח עליהן כסף.
