דרכי הטיפול באלימות אוהדים במגרשי כדורגל

האוניברסיטה הפתוחה

"דרכי הטיפול באלימות אוהדים במגרשי כדורגל"

מגישה

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 4
לאומיות, אתניות ואלימות 4
אלימות – הגדרה 4
אלימות בספורט 4
לאומיות ואתניות בספורט 6
אלימות אוהדים במגרשי כדורגל באנגליה ודרכי הטיפול בה 8
אלימות בכדורגל האנגלי 8
חוליגניזם - הגדרה 9
דרכי טיפול בתופעת האלימות 10
אלימות אוהדים במגרשי כדורגל בישראל ודרכי הטיפול בה 14
אלימות אוהדים בישראל – מקרה בוחן 14
הטיפול באלימות בישראל 17
דיון ומסקנות 20
ביבליוגרפיה 22

מבוא
הספורט, נחשב לאחת מאבני התרבות המובילות בכל העולם, כאשר אירועי הספורט זוכים לעניין רב מאוד בקרב הציבור הרחב. את הביטוי לפופולאריות של הספורט ניתן לראות בצפייה במגרשי הספורט, בשידור באמצעי המדיה האלקטרוניים והמקוונים, בסיקור התקשורתי הניכר ובשיחות סלון. הספורטאים והמאמנים מהווים מושא לחיקוי עבור בני הנוער, מכיוון שאלו מצליחים בנחישותם ובכישרונם, להלהיב את קהל האוהדים והמתעניינים. אולם מנגד, אירועים אלימים גורמים נזק משמעותי לתרבות הספורט, ומעמעמים את זוהרה וייחודה של תרבות הספורט באופן כללי (ועדת צור, 2012; עמ' 3).
לאלימות המתרחשת באצטדיון הכדורגל, קיים הקשר חברתי ותרבותי נרחב. זאת הסיבה שאולי ניתן להבין, מדוע האלימות בכדורגל מתקבלת כאיום בקרב חלקים נרחבים בחברה. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, התבטאה בחריפות בעניין האלימות בכדורגל האנגלי ואף דרשה להטיל עליו מגבלות חמורות, בן היתר היא דרשה הנפקת תעודות זיהוי לאוהדים, כאשר באמצעותן ניתן יהיה להבחין בין האוהדים הנחשבים ל"סוטים", לבין אלו הנחשבים "נורמטיביים (בן פורת, 2016, עמ' 53).
משחק הכדורגל נחשב ללא ספק לספורט הצופים הפופולארי ביותר בעולם. מאז ראשיתו, משך הכדורגל קהלים גדולים אשר התכנסו יחדיו באופן קבוע, לעיתים אף באצטדיונים ענקיים ברחבי העולם. אולם לצד התופעה הפנומנאלית האדירה שיצר הכדורגל בהיסטוריה האנושית, הוא גם נשא עמו תופעות חברתיות פחות חיוביות, בין היתר אלימות בין משתתפים ואלימות בין קהלים (Stott, Adang, Livingstone and Schreiber, 2008; pp. 115-116).
האלימות בין אוהדי כדורגל, כוללת אלימות פיזית ואלימות מילולית המאופיינת בשני מצבים עיקריים: אלימות שבשגרה (קריאות גנאי גזעניות, שימוש באמצעי לחימה, זריקת חפצים, השחתת רכוש, תקיפות ופגיעות פיזיות בשחקנים, בשופטים, במאמנים ובאנשי הנהלה, בשוטרים ובסדרנים) ואלימות באירוע משברי (פגיעות גופניות באירועים כגון התפרעויות, קריסת מבנים, אסון המוני, דחיסת יתר של אוהדים או פלישה למגרש). פגיעות אלה יכולות להגיע במקרים רבים אפילו לכדי סיכון חיים (גואז, 2009; עמ' 7).
בדומה לאנגליה ולמקומות אחרים בעולם, גם הכדורגל הישראלי סובל לא מעט מאלימות אוהדים, בין היתר גם על רקע לאומנות. הקשר בין לאומיות, אתניות וספורט, טמון עמוק בשורשיה של הציונות, עוד בטרם הקמת המדינה (קאופמן וגלילי, 2009; עמ' 22). הספורט, שגם טרם הקמת המדינה, לא זכה במעמד גבוה בסדר העדיפויות הלאומי, ולא שינה את מעמדו בהשוואה לנושאים אחרים כמו קליטת עלייה, נושאי חוץ וביטחון ועוד. אולם כמו כל נושאי התרבות האחרים, הפך הספורט לאמצעי של עיצוב לאומיות, בעיקר בהיותו מוקד של הזדהות לאומית (קאופמן וגלילי, 2009; עמ' 23). לצד הלאומיות, החלו להופיע כאמור, תופעות של אלימות וגזענות בין קבוצות יהודיות לערביות. דוגמה לכך ניתן לראות בקבוצת בית"ר ירושלים, ומערכת היחסים הקשה של אוהדיה עם אוהדי בני סכנין מהמגזר הערבי.
בעקבות הימשכות האלימות, הוקמו במהלך השנים מספר וועדות, בין היתר וועדת כהן (2012) וועדת צור (2012), שעסקו כל אחת בנפרד בסוגיית האלימות בכדורגל הישראלי. בשנת 2008, חוקק בכנסת חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008, במטרה לעזור ולהפחית את רמת האלימות במגרשים. בנוסף, הופיעו קריאות רבות אל בתי המשפט, להעניש באופן חמור אוהדים חוליגנים על מנת שאחרים יראו ויראו. בנוסף, נעשה ניסיון לאמץ את המודל האנגלי במלחמה בחוליגניזם, אום בניגוד לכדורגל האנגלי שהצליח למגר כמעט לחלוטין את התופעות של החוליגניזם, הרי שבכדורגל הישראלי אנחנו עוברים מאירוע שיא אחד לאחר מבלי יכולת אמיתית להוריד את רמת האלימות.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את הלאומיות האתניות והאלימות בספורט. בחלקה השני, סוקרת העבודה את המודל האנגלי, מגדירה את החוליגניזם ומציגה את הכלים שבהם השתמשו באנגליה. בחלקה השלישי סוקרת העבודה את הנעשה בכדורגל הישראלי תוך ניתוח מספר מקרי בוחן.
שאלה המחקר: "מהם ההבדלים בדרכי הטיפול באלימות אוהדים במגרשי כדורגל בישראל ובאנגליה?"