סיכום הקורס תאוריות סוציולוגיות בנות זמננו (מחברת קורס מלאה)

תאוריות סוציולוגיות בנות זמננו

מה הם הצירים העיקריים או השאלות העיקריות של התיאוריה הסוציולוגית?
כדי להגיע לפרמטרים האלה יש לשאול שאלה- מהו דמיון סוציולוגי. יש אופן מאוד מיוחד שבו הסוציולוג שואל שאלות את העולם החברתי או את העולם האנושי. הסוציולוגיה טוענת שמעשי האדם מוסברים בפועל יוצא של נסיבות חברתיות, הקשר חברתי מסוים. הקשר זה יכול להיות מעמדי, משפחתי, נסיבתי ועוד.
וובר טען שהמציאות איננה היא עצמה מחולקת לעולם חברתי, עולם משפטי, עולם פסיכולוגי, עולם כלכלי ועוד, אלא שהמציאות היא בלגן אחד גדול- אין סוף התרחשויות ונקודת הראות הדי שרירותית של כל מדע היא מתודה שמנסה לזקק מתך הבלגן הזה נקודת ראייה ספציפית ושאלות שאלות ספציפיות הנבעות מתוך נקודת הראייה הזו. זה די מנוגד לתורתו של דרקהיים, שחשב שכדי להוכיח שיש מקום במדע לסוציולוגיה יש להוכיח שיש עולם של עובדות חברתיות בלתי תלוי בעולם אנושי של הפסיכולוגיה. הוא היה פוזיטיביסט ורצה מדע פוזיטיבי ולכן חשב שצריך להוכיח שיש עולם של מציאות sui generis, יחיד במינו.
הדמיון הסוציולוגי מניח שההקשר חברתי הינו זה שעשוי להסביר את הפעולה של האדם. אין להבין או לגזור את הפעולה האנושית וודאי לא מהאלוהים, וודאי לא מהטבע, ואפילו לא מהאינדיבידואל.

באילו מושגים הומשג ההקשר החברתי הזה?
אנו מוצאים בתיאוריה הרבה מושגים כאלה. דורקהיים דיבר על milieu socialהתודעה הקולקטיבית, מבנה חברתי, השדה החברתי (בורדיה) וכן קונסטלציה, קוניונקטורה- מושגים הלקוחים מעולם האסטרונומיה.
מהי הפרובלמתיקה שטמונה בהמשגת ההקשר החברתי?
השאלה התיאורטית היא איך אתה מבין את הקשר הזה, את הפלא הזה, את המטמורפוזה של פעולות שנראות פעולות של יחידים שהופכות לפעולות חברתיות. זוהי פרובלמתיקה של המשגת היחס בין היחיד והחברה, הקואורדינציה של פעולות היחידים לכדי תופעה חברתית.
הסוציולוגיה נולדה במאה ה19 יחד עם הרומן המודרני. כמו שהרומן המודרני של המאה ה19 הדרמה העיקרית המוצגת שם זה ההנגדה בין הגיבור הרומנטי לבין האילוצים החברתיים המסכלים באופן טרגי את דרכו. בעצם, סוציולוגיה נסחה את השאלה הזו של היחס של היחיד והחברה. היום אנו בכל זאת אומרים שהשאלה היא שאלת הקואורדינציה. כיצד המעשים של כל אחד מתהווים ומהווים את המצב החברתי.
כאשר אנו עומדים בפני מעשי האנשים, מהי ההשקפה איתה אנו בוחנים את המציאות?
פילוג קריטי בין השקפת עולם אינדיבידואליסטית לבין השקפת עולם ריאליזם חברתי (התפיסה ששמה את החברה לפני האינדיבידואל). אלו שתי גישות לגמרי קוטביות ויש להן משמעות פרדיגמאטית מאוד.הרבה פסיכולוגיסטיים הם הדוניסטים. הדוניזם- אותה תפיסה שאומרת שהיחיד מופעל מרצון לרכוש מקסימום עונג ולהימנע מסבל. מצד שני יש תפיסות שאומרות קודם כל חברה, החברה היא המהות הראשונית וממנה אפשר לצאת ולהבין את כל הדברים האחרים.
הסופיסטים הם דוגמה מובהקת מול אפלטון ואריסטו (שהם מדברים במינוח של חברה וקולקטיביזם). חש את התפיסה הקהילתית של ימי הביניים, בה האינדיבידואליזם נסוג וכמעט ונעלם. ברנסאנס האינדיבידואליזם צומח מחדש. תקופת הרנסאנס עד הנאורות היא תקופה אינדיבידואליסטית עם נציגים: הובס ולוק (שיש ביניהם וויכוחים כמו האם האדם טוב או רע מטבעו). סמית (מאה 19) גם אינדיבידואליסט ומתורתו נבנית כל הפרדיגמה הכלכלית- קודם כל יש אינדיבידואלים והם רציונאליים ופועלים למקסם את התועלת שלהם- הומו אקונומיקוס. פרטו- האיש היה כלכלן ואז התייאש מההנחה שהאדם הוא רציונאלי ואז הפך סוציולוג והתחיל לכתוב על אליטות. הוא מעולם לא זנח את תפיסתו הראשונית.