תקציר 1
1. מבוא 2
1.1. השכלה 2
1.2. התא המשפחתי בישראל 3
1.3. נישואין וגירושין 4
1.4. השכלת בני הזוג ותוחלת הנישואין 5
2. חשיבות המחקר 8
3. שיטות 9
3.1. איסוף נתונים 9
3.2. עיבוד נתונים 9
3.3. בניית הגרפים 9
3.4. המודל הלוגיסטי 10
4. תוצאות 11
5. דיון ומסקנות 13
6. ביבליוגרפיה 14
עבודה זו בדקה האם בני הזוג בעלי השכלה גבוהה יציבים יותר בנישואין. בעידן המודרני, חלו שינויים רבים בתחום הנישואין והגירושין. גיל הנישואין עלה בקרב שני המינים, גירושין ומגורים משותפים ללא נישואים הפכו במהלך השנים לנפוצים הרבה יותר, ובנוסף, חלה ירידה בשיעור הנישואין של גברים ונשים. בעבר, הגורם החשוב שהשפיע על בחירת בן הזוג היה המעמד של בן הזוג. באופן מסורתי, הנישואין היוו סוג של מנגנון שהוכיח יציבות חברתית (Esteve & Cortina, 2006; בתוך: פרידמן, 2011), ואילו הנשים היו עסוקות בניהול משק הבית ותלויות בבעל מבחינה כלכלית בתור מפרנס יחיד (Rose, 2001; בתוך: פרידמן, 2011).
בשנים האחרונות עברה אוכלוסיית ישראל תהליך בולט של אקדמיזציה. מדינת ישראל נחשבת לאחת המדינות המשכילות ביותר מבין מדינות ה-OECD. בשנת 2014 לדוגמה, דורגה ישראל במקום הרביעי מבין המדינות המפותחות בעולם באחוז בעלי ההשכלה האקדמית, כאשר יותר משליש מכלל הישראלים בני 64-25 היו בעלי תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה (הלמ"ס, 2016).
מחקרים שונים מצביעים על קשר בין השכלה לבין תוחלת נישואין. גולדין מתייחס להשפעה של השכלה אקדמית אצל נשים על מערכת הנישואין שלהן וטוען, כי נשים בוגרות קולג' או לימודים אקדמיים, ישפרו במידה רבה את סיכויי ההצלחה של מערכת הנישואין שלהן (Goldin, 1992; In: Lefgren & McIntyre, 2006) במחקר שנערך בישראל (2005) ושבדק את הגורמים לגירושין נמצא, כי להשכלת האישה יש השפעה שלילית על הסיכויים להתגרש, כלומר נמצא כי לאישה בעלת השכלה אקדמית יש השפעה חזקה על יציבות הנישואין (דוברין, 2005).
ממצאי המחקר הראו, כי לבני זוג בעלי השכלה גבוהה יש סיכוי יותר גבוה להתגרש וזאת מפני שתעסוקה תמורת שכר, מספקת לאישה אפשרות לפרנס את עצמה באופן בלתי תלוי בבעלה ועל כן תגביר את סיכוייה להתגרש. מה גם שתעסוקת האישה מחוץ לבית מורידה מחלוקת העבודה בין בני הזוג ומהתלות ההדדית ביניהם. יתר על כן, האפשרות של גירושין לנשים שאינן נשואות באושר הופכת לאטרקטיבית יותר במצב שבו האישה עצמאית יותר מבחינה כלכלית.
1.1. השכלה
חינוך והשכלה, מאפשרים לאדם מצד אחד לממש את יכולותיו ואת שאיפותיו המקצועיות, ומצד שני מאפשרים למדינה להשביח את ההון האנושי שלה ובכך למצות את הפוטנציאל האנושי שבה (הלמ"ס, 2016). בקרב חוקרים ואנשי מקצוע במדינות רבות קיימת הסכמה רחבה באשר להשפעתה של השכלה אקדמית על ההשתלבות בשוק העבודה, על מעורבות פוליטית, על היבטים חברתיים ותרבותיים כמו גם על בחירת בני או בנות הזוג (פניגר, איילון ומקדוסי, 2013).
החברה הישראלית מכירה במעמדה הייחודי של מערכת החינוך הציבורית, ובהבנה כי להשכלה חשיבות תרבותית וחברתית רבה במדינת ישראל, חשיבות הנגזרת מהיות המדינה בית ל"עם הספר". בצד מעמדה המיוחד של ההשכלה בתרבות היהודית, למערכת החינוך הישראלית חשיבות מיוחדת לאור מאפייניו הייחודים של המשק הישראלי, שאינו עשיר בחומרי גלם (למעט גילויי הגז האחרונים), ומיקומה הגאוגרפי של ישראל כאי בתוך סביבה עוינת, המנותק ממרכזי הייצור הגדולים (פולק וקורת, 2012).
בשנים האחרונות עברה אוכלוסיית ישראל תהליך בולט של אקדמיזציה. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בין השנים 2005 ל-2015, הוענקו כ-685.8 אלף תארים אקדמיים שונים על ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. יתר על כן, היקף מקבלי התארים האקדמיים גדל בקרוב לפי 5 בין השנים 1990 ו-2015 מכ-15.3 אלף תארים לכ-73.5 אלף תארים אקדמיים (הלמ"ס, 2016).
מדינת ישראל נחשבת לאחת המדינות המשכילות ביותר מבין מדינות ה-OECD. בשנת 2014 לדוגמה, דורגה ישראל במקום הרביעי מבין המדינות המפותחות בעולם באחוז בעלי ההשכלה האקדמית, כאשר יותר משליש מכלל הישראלים בני 64-25 היו בעלי תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה. יתר על כן, בקרב שאר אוכלוסיית הישראלים בגילים אלו, כ-14% מהם היו בעלי השכלה על-תיכונית שאינה אקדמאית, כ-44% בעלי השכלה על-יסודית כלשהי וכ-7% בעלי השכלה קדם יסודית ויסודית (הלמ"ס, 2016).
באשר לאוכלוסיית הצעירים בישראל, הרי שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2016) מעלים, כי אחוז הצעירים בני 34-25 בעלי תואר אקדמי בישראל (כ-35%), היה נמוך יותר מהאחוז המקביל ברוב מדינות ה-OECD אם כי היה גבוה מעט מהממוצע שעמד על כ-34%. ההסבר המקובל לכך נעוץ בעובדה, כי המיקום הנמוך יחסית של ישראל קשור לכך שבארץ מתחילים ללמוד בגיל מאוחר בדרך כלל, וזאת בשל שירות החובה בצבא (הלמ"ס, 2016).
להשכלת הנשים יש תפקיד מרכזי בהסבר ההשתתפות של נשים בשוק העבודה והשינויים שחלו, הן בפעילות הכלכלית של נשים והן בהרכב כוח העבודה. הפעילות הכלכלית של נשים בעלות השכלה נמוכה הולכת ומצטמצמת. ישנו מצב של קיטוב בין נשים בעלות כישורים, שבפניהן עומדות הזדמנויות תעסוקתיות רבות ותנאי עבודה הולמים, ובין אלו שכישוריהן פחותים. אולם הגידול המשמעותי בהשכלה גבוהה אצל נשים לא בהכרח יצר הזדמנויות תעסוקתיות חדשות. חלק מהנשים בעלות ההשכלה הגבוהה הצליחו להיכנס למקצועות פרופסיונליים וניהוליים שזוהו עם גברים המציעים תנאי עבודה טובים, הזדמנויות קידום ושכר יחסי גבוה, אולם נראה כי קצב גידול ההשכלה גבוה יותר מאשר קצב הגידול בביקושים למקצועות פרופסיונליים, וחלק גדול מהנשים המשכילות מסתפקות במקצועות שבעבר דרשו כישורים ברמה נמוכה יותר (ברקוביץ, 2001). בנוסף נשים חוות העצמה דרך לימודיהן באוניברסיטה, לשם השגת שליטה גדולה על חייהן, מסוגלות גבוהה וצדק חברתי (רבון, 2004).
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2016) עולה, כי בשנת 2015, בקרב מקבלי התארים, רוב מקבלי התואר הראשון היו נשים (59.8%), כמו גם בתואר השני (61.2%) וכמעט מחצית ממקבלי התואר השלישי (49.7%). יתר על כן, בקרב מקבלי תואר ראשון ותואר שני אחוז הנשים היה גבוה במיוחד בחלק מן התחומים המשויכים למדעי הרוח )חינוך והכשרה להוראה; שפות, ספרויות ולימודים רגיונליים; אמנות, אמנויות ואמנות שימושית( וכן במקצועות עזר רפואיים. מנגד, נשים היוו פחות מ-40% מקבלי התארים )כולל תואר שלישי( בתחומי לימוד ריאליים כמו לימודי המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב, בתחום המדעים הפיזיקליים המשויכים לתחום מדעי הטבע ומתמטיקה, ובתחום ההנדסה והאדריכלות (הלמ"ס, 2016).
