התיאטרון הישראלי, קונפליקטים ותהליכי שינוי – דרך המחזה "קיזוז"

התיאטרון הישראלי, קונפליקטים ותהליכי שינוי – דרך המחזה "קיזוז"

מנחה:

מגישה:

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירה ספרותית 3
קונטקסט החברתי 3
ימין ושמאל בפוליטיקה 3
השסע החילוני-דתי 4
השדה 5
הרפרטואר 6
התכוונות 9
יוצר ההצגה 9
הטקסט 11
נראטיב 11
דמויות 12
סיום העלילה 15
סוציו-סמיוטיקה 15
סוציו-לינגוויסטיקה 16
התקבלות 17
ביקורות 17
רמת הביצוע 17
רמת הפרשנות הפוליטית 18
תגובות קהל מהאינטרנט 19
התכנייה 20
סיכום 21
ביבליוגרפיה 22

מבוא
עבודה זו עוסקת בהצגה "קיזוז", המועלית על ידי תיאטרון הקאמרי, בבימויו של אלון אופיר. "קיזוז" הוא מחזה של הסופר והמחזאי אילן חצור, המבוסס על סיפורם של שני חברי כנסת: בני שבות (שאותו מגלם השחקן שמואל וילוז`ני), אדם דתי, נשוי, ימני ומתנחל, ותמרה ירדן (שאותה מגלמת השחקנית לימור גולדשטיין), ליברלית, אלמנה פנויה, שמאלנית ותל אביבית, שמנהלים פרלמנט פרטי בחדר המיטות. בערב הצבעה גורלית על פינוי יישובים ביהודה ושומרון בו הדעות בעם ובכנסת חלוקות, המצב הוא של שוויון וכל קול קובע. כמה שעות לפני ההצבעה ההיסטורית נעלמים חברי הכנסת בני ותמרה. אף אחד לא שיער והעלה על דעתו כי קיים קשר בין שתי ההיעלמויות: השניים בעלי דעות פוליטיות ומגיעים מרקעים שונים והפוכים לחלוטין ומתעמתים זה עם זה על כל במה אפשרית.
התיאטרון הישראלי כחלק מהתרבות העברית, משמש במה הן לחשיפה בוטה של עימותים ואי הסכמות בחברה הישראלית, בדומה למתרחש ב"קיזוז", והן לצורך בחינה הזיקות הקיימות בין ההצגה לבין המציאות החברתית מאפשרות חשיפה של קונפליקטים מודחקים והמחשה של שסעים.
הרפרטואר, ובעיקר השינויים שחלו בו, משקפים את ייצוגן המשתנה באמנויות של הקבוצות השונות בחברה הישראלית והיחס המשתנה אף הוא אליהן - מלמדים על תהליכי דמוקרטיזציה בתרבות בישראל . אך בשנים האחרונות כמעט ולא נעשה תיאטרון פוליטי בישראל, בעיקר כי הזרם המרכזי של התיאטרון, ממומן על ידי המדינה.
בעבודה זו אתייחס להיבטים החברתיים והפוליטיים של ההצגה "קיזוז" הבאים לידי ביטוי בשני שסעים עיקריים: בשסע הדתי-חילוני ובשסע הפוליטי, הנוגע בעיקר להבדלים בין הימין לשמאל. את הסקירה אערוך על פי ארבעה נושאים: 1) חברה ותיאטרון 2) התכוונות היוצר 3) הטקסט 4) התקבלות ההצגה ע"י הקהל והמבקרים.