המכללה האקדמית רמת גן
תואר ראשון בניהול מערכות בריאות
סמינר מלווה פרויקט בבית חולים
2024
מבוא 1
כוח האדם הסיעודי בבתי החולים 2
תפקיד כוח האדם הסיעודי 2
מאפיינים דמוגרפיים של כוח האדם הסיעודי בבתי החולים 2
המחסור בכוח האדם הסיעודי והשלכותיו על מערכת הבריאות בישראל 3
הביקוש וההיצע בתחום הסיעוד בישראל 4
עלייה בביקוש לשירותי סיעוד 4
ירידה בהיצע המטפלים 4
פתרונות לצמצום המחסור בכוח האדם הסיעודי 4
רגולציה ומדיניות ציבורית והשפעתן על כוח האדם הסיעודי בבתי החולים 5
אסטרטגיות להתמודדות עם המחסור בכוח האדם הסיעודי בישראל 6
שיפור מערך כוח העזר בסיעוד ותפקידו 6
גישות ניהוליות להתמודדות עם עומסי עבודה בבתי החולים 7
השפעות טכנולוגיות חדשות על כוח האדם הסיעודי 8
גיוס ושימור כוח אדם סיעודי 9
פיתוח מקצוע האחיות בבתי החולים בישראל 10
תפקיד האחים והאחיות כמנהיגים במערכת הבריאות 10
סיכום 12
ביבליוגרפיה 13
כוח האדם הסיעודי מהווה את עמוד התווך של מערכת האשפוז בישראל. האחים והאחיות מספקים את הטיפול הישיר במטופלים, מתווכים בין הצוות הרפואי למטופל ולמשפחתו, נושאים באחריות לניהול המחלקה בשעות שבהן נוכחות רופאים מצומצמת, ומשמשים גורם מרכזי בבקרת האיכות והבטיחות. עם זאת, היקף כוח האדם הסיעודי בישראל נמוך באופן ניכר מזה המקובל במדינות מפותחות אחרות. שיעור האחים והאחיות בישראל עומד על כ-5.3 לכל 1,000 נפש, לעומת ממוצע של כ-9.9 לכל 1,000 נפש במדינות ה-OECD (משרד הבריאות, 2023; נתנזון, וייס, ובן שמעון, 2020).
הפער הזה אינו סוגיה תעסוקתית בלבד אלא סוגיה קלינית מובהקת. מחקר פרוספקטיבי רחב היקף שבחן את השפעתה של חקיקה המסדירה יחסי אחות-מטופל מצא כי שיפור התקינה הסיעודית נקשר בירידה בשיעורי התמותה, בשיעורי האשפוז החוזר ובמשך האשפוז הממוצע, וכי התועלת הכלכלית של ההשקעה בתקינה עולה על עלותה (McHugh et al., 2021). בהקשר הישראלי נמצא כי עומס העבודה, החשיפה לאלימות והשחיקה המקצועית קשורים ישירות לאיכות הטיפול הסיעודי כפי שהיא נתפסת בעיני האחים והאחיות עצמם, וכי אקלים ארגוני מקשיב ממתן חלק מהשפעות אלה (Shafran Tikva et al., 2024). מכאן שהמחסור בכוח אדם סיעודי מתורגם, בסופו של דבר, לפגיעה במטופל.
ההתמודדות עם המחסור מחייבת מדיניות מערכתית ורב-שנתית ולא פתרונות נקודתיים. בספרות המדיניות מוצגים ארבעה צירי פעולה עיקריים: הרחבת ההכשרה האקדמית והעל-בסיסית, שיפור תנאי העבודה והפחתת השחיקה, תמרוץ תעסוקה בפריפריה, והטמעת טכנולוגיות המפחיתות עומס אדמיניסטרטיבי (מינהל הסיעוד, 2022; נתנזון, וייס, ובן שמעון, 2020). לצד אלה מתחדדת ההכרה כי מחסור בכוח אדם בריאותי הוא אילוץ מבני שמדיניות הבריאות כולה נדרשת להתארגן סביבו, ולא תקלה זמנית שניתן לפתור בהגדלת תקציב בלבד (Angel & Fire, 2023). במקביל, מדינות רבות נשענות על עובדים ממדינות אחרות, על טכנולוגיות סיוע ועל מדיניות של הזדקנות פעילה כדי לצמצם את הפער בין הביקוש להיצע (OECD, 2020).
העבודה הנוכחית בוחנת כיצד מתמודדת מערכת הבריאות בישראל עם המחסור המתמשך בכוח אדם סיעודי בבתי החולים, ומהי מידת ההלימה בין האסטרטגיות הננקטות לבין היקף הבעיה ומאפייניה. שאלת המחקר המנחה היא האם האסטרטגיות הקיימות, המתמקדות בעיקר בהרחבת ההכשרה ובתמריצים כלכליים, נותנות מענה מספק לפערים המבניים שזוהו, ובאילו תנאים ניתן לצפות כי ישיגו את יעדיהן.
לשם כך סוקרת העבודה תחילה את מאפייניו של כוח האדם הסיעודי בבתי החולים בישראל, את תפקידיו ואת הפערים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים המאפיינים אותו. לאחר מכן נבחנים המגמות בביקוש ובהיצע בתחום הסיעוד והפתרונות הנהוגים בעולם. בהמשך נדונות הרגולציה והמדיניות הציבורית והשפעתן על תכנון כוח האדם, ולאחריהן האסטרטגיות שמוביל משרד הבריאות, השפעתן של טכנולוגיות חדשות, ודרכי הגיוס והשימור של אחים ואחיות. הפרק המסכם מציג את עיקרי הממצאים ואת המסקנות העולות מהם.
