מהפכת הקצינים במצרים 1952
המשכיות או שינוי?
מנחה:
מגישה:
כיתה
תוכן עניינים
מבוא 2
פרק ראשון-מצרים לפני המהפכה 5
מצרים אחרי מלחמת העולם השנייה ועד המהפכה: המצב החברתי-כלכלי 5
התפתחויות פנימיות: המצב הפוליטי 5
התפתחויות בזירה הבינלאומית 6
פרק שני-מהפכת הקצינים 1952 8
רקע כלכלי וחברתי 8
גורמים מרכזיים למהפכה 8
המצב הצבאי 9
פרק שלישי- עלייתו של נאצר לשלטון וניסיונות השינוי 11
נאצר ועניני פנים 11
נאצר והעולם הערבי 13
נאצר והעניינים הבינלאומיים (ما بين الإشتراكية وبين الإستعمار) 15
סיכום 16
ביבליוגרפיה 19
מבוא
הסיטואציה בה אזרחים ששנים ארוכות היו נתונים לרצונו של השליט והשלטון הדיקטטורי, קמים ודורשים את זכויותיהם הלגיטימיות, היא תמונה יחסית שגורה בימינו, אך במצרים של שנות ה-50 היא תמונה יוצאת דופן. חוסר היציבות הפוליטית, כמו גם תנאים כלכליים בתקופה המקדימה למהפכה במצרים, הם מה שהביאו לאווירת חוסר האונים והכעס שהייתה קיימת אז ברחבי מצרים. רמת החיים הייתה נמוכה מאד, צפיפות אוכלוסין גדולה, הגירה בלתי פוסקת אל הערים, הפער בין העניים לעשירים גדל והאיכר המצרי היה זקוק בדחיפות לשינוי. אחוז גדול מהקרקעות היו שייכות למשפחות העשירות והשכבה המלוכנית השלטת במצרים. הפוליטיקאים הסכימו שעובדה זו היא בעיה שדורשת תיקון, אבל רוב הפוליטיקאים היו מבעלי האדמות ולא היה להם כדי לוותר על השליטה בהן.
מהפכת 'הקצינים החופשיים' התרחשה ב-23 ביולי 1952, והגוף המוביל של המהפכה 'מועצת פיקוד המהפכה' מינה את הגנרל מוחמד נג'יב לנשיא מצרים. המלך פארוק, צאצא של שושלת מחמד עלי, הודח והוגלה מחוץ למצרים. המניע הסופי לביצוע ההפיכה היה מינוי אחד מחסידיו של המלך לתפקיד שר ההגנה בממשלה המצרית, עובדה שהובילה לחשש של הקצינים מאיום על ארגונם. הקבוצה החדשה שנכנסה לתחום השלטוני במצרים הורכבה מקצינים בני המעמד הבינוני אשר הושפעו רבות מהתבוסה שנחלה מצרים במלחמת 48 מול ישראל .
מבצעי המהפכה היו קבוצה של קציני צבא שהמשותף ביניהם היה השנאה לבריטניה. קבוצה זו נפגשה לראשונה ב- 1939 וקיוותה לניצחון גרמני במלחמת העולם השנייה. למרות הפסדה של גרמניה במלחמה, קצינים אלו המשיכו לשמור על קשר ביניהם עד שהקימו את אגודת "הקצינים החופשיים" ב- 1949, בעקבות התסכול מן המפלה ב- 1948מול הצבא של המדינה היהודית החדשה (ישראל). בהשפעת המהפכה בסוריה באותה שנה ובגלל שנמאס להם מן השחיתות בצבא ובחצר המלך, התכנון המקורי היה לבצע מהפכה בשנת 1955, אבל היו גורמים שהאיצו את התהליך.
בתחילת המהפכה העמידו הקצינים החופשיים בראש המדינה את המדינאים האזרחיים הוותיקים אולם מאוחר יותר עברו לשליטה ישירה, ביטלו את המפלגות הפוליטיות ואת המשטר המלוכני. כמו כן היה מאבק קצר בין נאצר לבין מנהיג אחר של הקצינים הצעירים, מחמד נג'יב. במאבק זכה נאצר, הקצין הזוטר יותר בדרגתו, בזכות התמיכה של הצבא, ולמרות שנג'יב היה פופולארי יותר בקרב העם. האויב המסוכן ביותר של המשטר החדש הייתה תנועת "האחים המוסלמים", אולם זו טוהרה בשני גלי טיהורים בשנת 1954 ונעלמה מהזירה הפוליטית ונאלצה לרדת למחתרת.
שינויים רבים חלו ביחסי החוץ של מצריים במרוצת השנים. הבריטים פינו את אזור התעלה ביוני 1955, ואילו סודאן שהייתה בפיקוח אנגלו-מצרי משותף זכתה לעצמאות ב- 1956. למרות זאת היחסים של מצריים עם בריטניה נשארו קרים בבסיסם. בנוסף, מצריים הצטרפה אל גוש המדינות הבלתי מזדהות ב- 1955, אך בפועל החלה לזוז לכיוון ברה"מ והחלה לרכוש נשק סובייטי.
היוקרה הרבה לה זכה נאצר, הפכה אותו למנהיג נערץ בעולם הערבי בין השנים 1955 - 1965, גם הפכה את מצריים למנהיגת המאמצים הקוראת לאיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין העמים והמדינות הערביות במזרח התיכון. בספרו "פלספת אל-ת'ורה" (הפילוסופיה של המהפכה), הציג נאצר את תורת המעגלים שהסתמך עליהם במדיניותו השלטונית: המעגל הקטן הוא המעגל של העולם הערבי, אחריו מעגל גדול יותר – זהו המעגל האפריקאי, והמעגל הגדול ביותר הוא המעגל האסלאמי. כל אחד מהמעגלים משפיע על יחסי החוץ של מצרים ומעצב את דרכה. עפ"י התאוריה, נאצר הציב את מצרים במרכז העולם הערבי – הוא חתם על חוזים והסכמים עם מדינות ערביות כמו סוריה, סעודיה וירדן, הוא סייע לחלק מהמדינות ובמקביל הפעיל שיטות של חתרנות תחת משטרים שסירבו לקבל על עצמם את דגל השלטון המצרי, למשל ירדן ולבנון. בין השנים 1958 – 1961 הוא הקים את "אל-ג'מהוריה אל-ערביה אל-מתחדה" (הקהילה הערבית המאוחדת/ קע"ם) או (רע"ם / הרפובליקה הערבית המאוחדת) .
על אף ניסיונו של נאצר, המדיניות של מצריים בזירה הערבית לא הניבה פירות מרשימים במיוחד. הניסיון שלה להקים קהילה ערבית מאוחדת (קע"מ) נפל וסוריה נפרדה מהאיחוד וחידשה את עצמאותה. מצרים ניסתה גם להפיץ את הסוציאליזם הערבי בכל ארצות ערב אך הדבר יצר נגדה קואליציה של כל המדינות השמרניות בעולם הערבי. בתימן, תמכה מצרים בכוח צבאי ברפובליקנים מקומיים כחלק מהמאמץ להפיץ את הסוציאליזם הערבי וכתגובה החלו המדינות השמרניות בעולם הערבי לתמוך במלוכנים והמעורבות הצבאית בתימן גרמה למצרים אבדות בנפש והפסדים כספיים לא מבוטלים.
בעקבות הכישלונות הנ"ל מצרים איבדה את מעמד הבכורה בעולם הערבי וגם נאצר איבד הרבה מכוחו ומתהילתו, ובעיקר אחרי התבוסה (אל-נכסה) במלחמת יוני 1967, כשנאצר הודיע על התפטרותו וניסה לעזוב את תפקידו, אבל העם דרש ממנו להישאר בשלטון והוא נענה ונשאר. בכישלון הוא האשים את הצבא, פיטר מספר לא מבוטל של קצינים בכירים וסיכל ניסיון הפיכה צבאית. לאחר סיכול ההפיכה החל חימוש מחדש של צבא מצרים בסיוע סובייטי אך הוצאות הביטחון עדיין גדלו מאוד. ב-1970 מת נאצר ואת מקומו תפס סאדאת.
אתר סמינריון מהווה פלטפורמה למכירה ולקנייה של עבודות אקדמיות איכותיות בין סטודנטים. באתר תוכלו למצוא עבודות אקדמיות במגוון תחומים ובמגוון סוגים החל מתרגילים דרך סמינריונים ועד עבודות תזה. באתר תוכלו למכור את העבודות שלכם לסטודנטים אחרים ולהרוויח עליהן כסף.
