רב תרבותיות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל

רב תרבותיות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירה ספרותית 4
החינוך בישראל - רקע 4
שוויון הזדמנויות בחינוך 4
תרבות ורב-תרבותיות 5
רב-תרבותיות בחברה הישראלית 6
הפערים במערכת החינוך 8
חינוך לרב תרבותיות 10
לאן נעלם השוויון? 11
מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 12
רב תרבותיות בהשכלה גבוהה בישראל 13
דיון וסיכום 15
ביבליוגרפיה 19

מבוא
אחד המרכיבים החשובים ביותר בקביעת יכולתו של אדם להתמודד בהצלחה במשק הכלכלי המודרני והגלובלי הוא רמת החינוך הבסיסית שהוא מקבל. כאשר "ארגז הכלים" אינו מכיל את כל הכלים הנדרשים, היכולת למימוש הפוטנציאל הטמון בכל אחד או אחת, קטנה. "ברמת הפרט, מתן חינוך ברמה גבוהה המלווה בהקצאת משאבים שוויונית כיום, יצמצם את ממדי העוני והאי-שוויון מחר" (וייסבלאי 2006).
מדינת ישראל מחויבת לשוויון הזדמנויות בחינוך ילדיה, אולם השאלה שעולה היא, האם היא אכן מקיימת את התחייבותה כלפי הדור הצעיר (גלבוע 2010)? נושא השוויון נזכר במטרות החינוך הממלכתי שהוגדרו בסעיף 2(8) לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 הקובע, כי מטרות החינוך הן "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח לפי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו".
במבחן התוצאה, התשובה היא לא, ואנו עדים לפערים גדולים בהישגים הלימודיים בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים, בין בנים לבנות ובין תלמידים המגיעים מרקעים חברתיים–כלכליים שונים. הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים, הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הישגיהם בבית הספר, ולכן מדיניות ציבורית המכוונת להקטנת פערים ולהגדלת שוויון ההזדמנויות אמורה להחליש את הקשר בין הישגים בלימודים לרקע המשפחתי. מדיניות החינוך המוצהרת בישראל מכוונת גם להגדלת שוויון ההזדמנויות תוך תקצוב בתי הספר על פי מדד טיפוח והוספת תקציבים לבתי ספר שבהם לומדים ילדים משכבות חברתיות–כלכליות נמוכות על ידי תקצוב דיפרנציאלי לתלמיד (שם).
המושג 'רב-תרבותיות' שזור בהקשרים רבים לחברה הישראלית, חברה המלאה בסממנים תרבותיים ודילמות של זהות חברתית, ערכית, מגדרית, תרבותית, דתית ועוד. הגיוון מתקיים במשך שנים תחת השאיפה ליצירת "כור היתוך" ישראלי וחזונה התבסס על היותה מדינה יהודית ודמוקרטית (קימרלינג 2004).
ישנן חברות שיש בהן כמה תרבויות ואפילו תפיסה רב-תרבותית אפשר למצוא שם ,אלא שזו מניחה היררכיה בין התרבויות: האחת בכירה, עליונה, הגמונית מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית או תרבותית, ושאר התרבויות נמוכות, פחותות משקל ופחותות ערך. גילוי בולט של תפיסה כזאת של פלורליזם לא שוויוני היא האירופוצנטריות שמחלקת את העולם למערב ולכל השאר (שוחט 2002).
מדינת ישראל היא מקרה מיוחד של רב-תרבותיות. מייקל וולצר (Walzer 1999), פילוסוף אמריקאי-יהודי בולט, מעלה תזה מעניינת. ישראל מגלמת לדעתו ,שלושה דפוסים שונים של רב תרבותיות: ראשית היא מדינת-לאום ,שהוקמה על-ידי תנועה לאומית קלסית בנוסח המאה התשע עשרה, ויש בה מיעוט לאומי לא מבוטל של ערבים פלשתינאים; שנית, ישראל עדיין מקיימת חלק מירושת האימפריה העות'מאנית בכך שהיא משמרת את שיטת המילטים המעניקה אוטונומיה דתית, לפחות בענייני משפחה, לבני הקהילות הדתיות השונות - יהודים, מוסלמים ונוצרים; ושלישית, הרוב היהודי בישראל הוא חברת מהגרים, עולים שהגיעו מכל תפוצות העם היהודי, שלמרות יהדותם המשותפת, יש להם רקע היסטורי ותרבותי שונה מאוד.
התפיסה הרב-תרבותית, כפי שנתגבשה בעשורים האחרונים, מבטאת שתי מגמות יסוד שיש מתח ואפילו ניגוד ביניהן. מגמה אחת ברב-תרבותיות היא חיזוק והעצמה של כל אחת מן התרבויות שבתוכה. הדוגמה הממחישה זאת היא ארצות-הברית, שבה ההתפתחות בתחום הגישה הרב תרבותית החלה בחרושת שלמה של טיפוח תרבותם המקורית, "האותנטית", של השחורים ושל קבוצות אתניות אחרות ,בעידוד הפמיניזם ,בהכרה בקבוצות הומו-לסביות ועוד. המגמה השנייה שבתפיסת הרב-תרבותיות היא הבניית מרחב היחסים בין הקבוצות התרבותיות (תדמור 2002).
מיעוטים נוטים לראות בהשכלה גבוהה גורם חשוב במאבקם על זכויות חברתיות ופוליטיות ואמצעי לשיפור נגישותם למשאבים כלכליים. ואולם תפקידה של האקדמיה כמגשרת על פערים וכמעצימה מיעוטים תלויה גם בגורמים כמו מידת הפתיחות החברתית והכלכלית, סוג המשטר, איכות הדמוקרטיה וכמובן במערכת היחסים בין רוב למיעוט במדינה (עלי 2013).
עבודה זו עוסקת בפערים הגדולים וחוסר השוויון במערכת החינוך הציבורית בכלל ובמערכת ההשכלה הגבוהה בפרט במדינה רב תרבותית. כמו כן היא דנה בסיבות לחוסר השוויון ולהיווצרותם של אותם פערים, ובודקת לאן נעלם השוויון שחרוט על דיגלה של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה הציבורית במדינת ישראל. השכלה גבוהה מהווה מקרה בוחן מעניין לבירור הסוגיות שיוצגו בנושא רב תרבותיות כחלק מהדיון בעקרון השוויון.