המכללה למנהל
M.A בייעוץ ופיתוח ארגוני
פרויקט גמר בקורס פרקטיקום מנהלים מובילים שינוי
שנת הגשה: 2024
מבוא 1
סיפורו של השינוי 3
תהליך הבחירה של השינוי 5
תהליך השינוי וההשלכות שלו על הארגון 7
הניתוח הארגוני 10
נקודות עוצמה 10
נקודות תורפה 10
כיווני שיפור ותיקון 11
תיאוריות ומודלים שעליהם התבסס הפרויקט 13
סופרויזן אישי וקבוצתי 15
התפתחות אישית 16
התפתחות כמנהלת 16
התפתחות כמאמנת 17
סוגיות אתיות 20
סיכום 21
רשימת מקורות 22
היערכותן של רשויות מקומיות למצבי חירום הפכה בשנים האחרונות לאחד האתגרים הניהוליים המורכבים העומדים בפני המגזר הציבורי בישראל. הרשות המקומית מוגדרת כלבנת היסוד לטיפול בעורף, שכן היא הגורם השלטוני המצוי בממשק הישיר ביותר מול האוכלוסייה והיא המספקת לתושביה את שירותיה החיוניים, הן באופן ישיר על ידי אגפיה והן מול משרדי הממשלה, בשגרה כבחירום (תיק האב להיערכות העירייה והמועצה המקומית לחירום, 2021). ואולם היקף הצרכים העולים במשבר ממושך גדול מן המשאבים העומדים לרשותה של רשות בודדת, ומכאן נגזר הצורך להרחיב את מעגל נותני המענה אל המרחב האזרחי: עמותות, ארגוני מתנדבים, גופים עסקיים והתארגנויות קהילתיות הפועלים בתחומה.
הניסיון שנצבר בישראל בעשור האחרון, ובייחוד במשבר הקורונה ובמלחמת חרבות ברזל, מלמד כי החברה האזרחית מגלה יכולת התגייסות מהירה ורחבת היקף, אך גם כי יכולת זו אינה ממומשת במלואה בהיעדר תיאום מוסדר. אלמוג-בר (2020) הצביעה על כך שרכזי ההתנדבות ברשויות המקומיות התמודדו במשבר הקורונה עם צרכים מתגברים, עם מגבלות תקציב ועם קושי ממשי לנתב בין הצרכים שעלו מן השטח ובין המענים שהיו זמינים בארגוני ההתנדבות. ממצא משלים עלה מסקירת דפוסי ההתנדבות במלחמת חרבות ברזל, שהראתה כי רוב המתנדבים גויסו בערוצים בלתי פורמליים, בעיקר ברשתות החברתיות ובאמצעות מכרים, ורק מיעוטם באמצעות יחידת ההתנדבות של הרשות המקומית (המועצה הישראלית להתנדבות, 2023). במילים אחרות, המשאב האזרחי קיים ומתגייס, אך הוא אינו זורם אל הרשות המקומית מאליו.
תמונה דומה עולה מן הספרות הבינלאומית. מחקרים העוסקים באסונות רחבי היקף מראים כי מתנדבים ספונטניים מהווים משאב משמעותי בעת משבר, אך שילובם ללא מנגנוני תיאום, הכשרה והגדרת אחריות מוליד כפילויות, עומס על הגורמים המקצועיים ואף סיכון ממשי למתנדבים עצמם (Daddoust et al., 2021). מחקר השוואתי שנערך במדינות אירופה הוסיף וקבע כי מידת שילובם של מתנדבים בלתי פורמליים במערך ניהול החירום נגזרת בעיקר ממידת הפורמליזציה של הקשר בין הרשויות ובין ארגוני החברה האזרחית בימי שגרה, ופחות מנכונותם של התושבים להתגייס בשעת משבר (Nahkur et al., 2022). המסקנה המשותפת לשני המחקרים היא שהתשתית לשיתוף פעולה בחירום נבנית לפני החירום ולא במהלכו.
הובלתו של מהלך כזה היא במהותה משימה של ניהול שינוי רב-מגזרי. המסגרת התיאורטית הנפוצה לניתוחו היא מודל שמונת השלבים להובלת שינוי (Kotter, 1996), הפותח ביצירת תחושת דחיפות ובהקמת קואליציה מובילה, ובשנים האחרונות הורחב המודל בטענה שבסביבות הפכפכות נדרשת לצד ההיררכיה הפורמלית גם רשת גמישה של שותפים, המונעת מתוך זיהוי הזדמנות ולא רק מתוך תחושת איום (Kotter et al., 2021). לצד זאת, ניהולם המשותף של משאבים המפוזרים בין ארגונים עצמאיים נדון בהרחבה בספרות המשאבים המשותפים (Ostrom, 1990), שממנה עולה כי קבוצות מצליחות לנהל משאב משותף גם בלא הפרטה ובלא ריכוז שלטוני, ובלבד שגיבשו כללים מוסכמים, שקיפות הדדית ומנגנוני אכיפה רכים. שני צירים נוספים משלימים את התמונה: הגישה הסוציו-טכנית, הגורסת כי ביצועיו של ארגון נגזרים מן ההתאמה בין המערכת החברתית שבו ובין המערכת הטכנולוגית (Trist & Bamforth, 1951), והדיון הביקורתי במושג ההתנגדות לשינוי, המזהיר מפני ייחוס הקושי לאדם המתנגד במקום לאופן שבו השינוי תוכנן ותוקשר (Dent & Goldberg, 1999).
על רקע זה נכתבה עבודה זו, המתארת ומנתחת תהליך שינוי שהובל במסגרת פרקטיקום בייעוץ ופיתוח ארגוני ברשות מקומית בישראל. מוקד השינוי היה מיצוי יכולותיו של המרחב האזרחי לשעת חירום, והכלי המרכזי שבאמצעותו הובל היה השולחן העגול: מפגש שיתופי קבוע שאליו הוזמנו נציגי המגזר הציבורי, המגזר העסקי והמגזר השלישי הפועלים בגזרת הרשות, לשם מיפוי הדדי של צרכים ויכולות, הגדרת תחומי אחריות וגיבוש מענה מתואם. שלוש מטרות לעבודה: לתאר את שלבי המהלך ואת ההיגיון שעמד בבסיסו, לנתח את הארגון ואת תהליך השינוי לאור המודלים התיאורטיים שהוצגו, ולהפיק מהם תובנות מקצועיות ואישיות בדבר תפקידו של היועץ הארגוני כמוביל שינוי בסביבה רב-מגזרית.
מבנה העבודה הוא כדלקמן. לאחר מבוא זה מובאת תמצית מנהלים המתארת את סיפורו של השינוי; לאחריה נדונים תהליך הבחירה של השינוי, מהלך השינוי עצמו והשלכותיו על הארגון. בהמשך מוצג ניתוח ארגוני הכולל נקודות עוצמה, נקודות תורפה וכיווני שיפור, ולאחריו פרק תיאורטי המפרט את המודלים שעליהם נשען המהלך. הפרקים הבאים עוסקים בתהליך הסופרויזן, בהתפתחות האישית של הכותבת כמנהלת וכמאמנת ובסוגיות האתיות שעלו במהלך העבודה, והעבודה נחתמת בפרק סיכום וברשימת המקורות.
מטעמי שמירה על פרטיות, כל הפרטים המזהים בעבודה זו הושמטו או טושטשו. שמה של הרשות המקומית שבה התקיים הפרקטיקום אינו מוזכר, בעלי התפקידים הנזכרים בה מתוארים על פי תפקידם בלבד, ושמה של העמיתה המלווה הוחלף בשם בדוי. פרטים כלליים, כגון תפקיד, ותק ותחום אחריות, נותרו על כנם מאחר שאינם מאפשרים זיהוי של המשתתפים.
