סייג ההגנה העצמית
מגישה:
תוכן עניינים
מבוא 2
פרק 1 – אלימות נגד נשים - רקע 4
פרק 2 - תסמונת האישה המוכה 6
רקע כללי 6
המודל התלת שלבי 7
יישום של תסמונת האישה המוכה בפרשת כרמלה בוחבוט 8
פרק 3 - דוקטרינת ההגנה העצמית 9
מסגרת תאורטית ואקדמית –דוקטרינת ההגנה העצמית 9
סייגים לאחריות פלילית 10
יסודות סייג ההגנה העצמית 12
סייג ההגנה העצמית במצבן של נשים החיות במערכת יחסים אלימה 13
סקירה חקיקתית ופסיקתית של סייג ההגנה העצמית 14
פרק 4 - ניתוח פמיניסטי של דוקטרינת ההגנה העצמית 15
פמיניזם – רקע 15
פמיניזם משפטי בדין הישראלי 17
פמיניזם והגנה עצמית 19
פרק 5 - סייג ההגנה העצמית במקרי אלימות נגד נשים - משפט משווה 20
ארצות הברית 20
בריטניה 22
פרק 6 – תביעות נזיקין בגין עוולת הרשלנות, האמנם? 23
עוולת הרשלנות 23
תביעות נזיקין בגין עוולת הרשלנות 24
סיכום ומסקנות 27
ביבליוגרפיה 28
מבוא
אנו חיים עדיין בעולם שבו אלימות במשפחה, אלימות נגד נשים בכלל ואלימות נגד נשים ביחסים שבין בני זוג, נפוצות ביותר. מחקרים שונים מצביעים על כך, שאלימות של בני זוג נגד נשים, מתרחשת בכל התרבויות והדתות, בכל השכבות החברתיות-כלכליות ובכל רמות ההשכלה, אם כי צורותיה, שכיחותה, ותדירותה של אלימות זו כנגד נשים, משתנות ומופיעות בהקשרים דתיים, תרבותיים וחברתיים-פוליטיים אחרים. אולם, לצד ההתקדמות בחקיקה, במשפט, בהסברה, בהתערבות ישירה ואף במחקר, עדיין אין ראיות ברורות לכך, כי קיימת ירידה בשיעורי האלימות ביחסים בין בני זוג על סוגיה השונים. במהלך השנים, קמו מקרים שבהם נשים אשר חוו התעללות פיזית ונפשית ממושכת מצד בעליהן, רצחו אותם כאשר נפשן לא יכלה לסבול עוד. אולם, בניגוד להנחה או לסברה לפיה ייצאו נשים אלו מבית המשפט ללא כל הרשעה פלילית ובטח ללא עונש של מאסר, ובעיקר לנוכח ההבנה כי מדובר בהגנה עצמית, הרי שבית המשפט גזר שנים ארוכות של ישיבה תחת סורג ובריחי מה שהעלה שוב לשיח הציבורי את הסוגיה לפיה האם במקרים אלו צריך בית המשפט להתחשב במצבן הנפשי והפיזי של אותן הנשים ולשחררן לאלתר. עבודה זו בודקת, האם המסגרת המשפטית התיאורטית שבבסיס סייג ההגנה העצמית, במשפט הישראלי, נותנת מענה ראוי לנשים החוות מערכת יחסים זוגית אלימה?
אחת השאלות השנויות במחלוקת בפילוסופיה של המשפט היא מהו היחס בין משפט לבין צדק. פילוסופים של המשפט כדוגמת הארט טוענים, כי לא קיים כל קשר בין משפט לבין צדק. מנגד, ישנם פילוסופים כדוגמת דבורקין הטוענים, כי קיים קשר בלתי ניתן לניתוק בין משפט לבין צדק וכי יש להבין את המשפט כולו כנגזרת של הצדק. על מנת שניתן יהיה להשיב על שאלה זו, ראשית יש להבין מהי תפיסת הצדק של בית המשפט. "מטרת המשפט היא הצדק", כך קבע נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, בעוד הוא קובע גם, כי לצד זה, הרי ש"המשפט אינו מבוסס על הגישה כי צדק ייעשה, ולו גם ייחרב העולם". גם השופט חיים כהן, היטב להגדיר את תפיסת הצדק של בית המשפט כשהוא קובע: "השופט אינו מחוקק והוא עושה צדק על פי החוק, ולא בניגוד לחוק". אמירות אלו של השופטים המכובדים ממחישות יותר מכל, את ההבדל שבין רחשי הציבור לבין תפיסתו של בית המשפט את עשיית הצדק. דוגמה לכך ניתן לראות באחד מפרשיות האלימות במשפחה המשמעותיות ביותר שהתרחשו בישראל, פרשת כרמלה בוחבוט. כרמלה בוחבוט הרגה את בעלה לאחר שנים רבות של התעללות נפשית ופיזית. אלא שבמקרה של בוחבוט, בחר היועץ המשפטי לממשלה להעמיד אותה לדין בגין הריגה בלבד, ולא בגין רצח, למרות שעל פי הדין הקיים, ניתן לכאורה, להעמידה לדין בגין רצח. החלטה זו להעמידה לדין על הריגה בלבד, הייתה למעשה תיקון היסטורי של עוול בפסק דין מוקדם יותר, בפרשת בוטל. פרשת בוטל, החלה בכך, שאסתר בוטל, שפכה על בעלה חומר דליק והציתה אותו. הכוויות הקשות שנגרמו לבעל הובילו בסופו של דבר למותו, ולפיכך היא הואשמה על ידי התביעה ברצח בעלה. מחומר הראיות שהתקבל בבית המשפט עלה, כי לפי הדין יש לכאורה להרשיעה, ברצח מכיוון שמרכיבי עברת הרצח אכן נתקיימו. בנוסף קבע בית המשפט, כי לבוטל לא עומדים סייגים לאחריות פלילית, ולכן הורשעה בוטל ברצח, וכמתחייב בחוק, הוטל עליה מאסר עולם. הרשעתה של אסתר בוטל בעברת רצח ובהטלת עונש של מאסר עולם, אמנם נסמכה היטב על הדין הקיים, אול היא עוררה חוסר נוחות ברור הן משפטי והן ציבורי. על כן נדמה, כי פסק הדין בעניינה של כרמלה בוחבוט, אמנם תיקן עוול מסוים, אבל עדיין עורר לא מעט שאלות בנוגע לעבודה כי אכן היה מדובר במעשה של הגנה עצמית, ואם שכך, מדוע לא ניתן היה לזכותה לחלוטין גם מאשמת הריגה?
סייג ההגנה העצמית, מאפשר לקורבן עבירה, לטעון לחפותו על בסיס שישה תנאים אשר בהתקיימותם קמה לנאשם ההגנה העצמית. סייג ההגנה העצמית, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחקיקה, אינו מותאם למצבים בהם אישה חווה התעללות מתמשכת מצד בעלה או בן זוגה ונוטלת את החוק לידיה תוך עשיית סעד עצמי שמטרתו קטיעת מסכת העינויים, אותה היא כאמור חווה לאורך זמן. כחלק מהתנאים לתחולתו של סייג ההגנה העצמית קיימת דרישה שהמעשה של המתגונן יתקיים באופן מידי. תנאי זה סוגר את הפתח בפני אותן נשים להעלות את טענת סייג ההגנה עצמית, מכיוון שברוב המקרים אותן נשים מבצעות את המעשה בזמן שמערכת היחסים נמצאת בשלב שהוא לכאורה רגוע, כלומר לא מתקיים קנטור מידי שגורם להן לבצע את התקיפה. בנוסף, תנאי הסכנה הממשית מכביד על אותן נשים לטעון לסייג זה, שכן כאמור הן פועלות בשלב רגוע לכאורה של היחסים ולא בעקבות איום ממשי על חייהן. נוכח האמור נדמה, כי העמידה הדווקנית בתנאי הסף של סייג ההגנה העצמית, שכאמור אינו תואם את מצבן של אוכלוסיית הנשים המוכות, מביא לידי מסקנה מוטעית שמא לא נשקפת לאישה סכנה אובייקטיבית ומידית. לכן, כנגד אותה הימנעות שבטיפול רשויות החוק והמשפט בבעיית הנשים המוכות, קיימת ביקורת נוקבת, בעיקר כאשר הרשויות מאפשרות את המשכיות התופעה ואף מסוות את חומרתה על ידי הבחנה בין הפרטי לציבורי. המשמעות שבטענת ההגנה המשפטית על פרטיות התא המשפחתי, יש משום הכשרת מעשי אלימות כנגד נשים.
הפרק הראשון, מעניק רקע על אלימות כנגד נשים, תוך הצגת סטטיסטיקה עדכנית, הגדרת המונח "אישה מוכה" וניתוח המעגל האלים שבה היא נמצאת וחיה.
הפרק השני, עוסק תסמונת האישה המוכה, דרך ניתוח המודל התלת שלבי ויישומו של מודל תסמונת האישה המוכה על פרשת כרמלה בוחבוט.
הפרק השלישי, עוסק דוקטרינת ההגנה העצמית, תוך סקירת החוק, הסייגים לאחריות פלילית, יסודות סייג ההגנה העצמית, סייג ההגנה העצמית במצבן של נשים החיות במערכת יחסים אלימה, וסקירה חקיקתית ופסיקתית של סייג ההגנה העצמית.
הפרק הרביעי, עוסק בניתוחה פמיניסטי של דוקטרינת ההגנה העצמית, תוך סקירה רחבה של הפמיניזם והפמיניזם המשפטי בישראל. בהמשך סוקר הפרק גם את שלאת הפמיניזם וההגנה העצמית
הפרק החמישי, הוא פרק משווה, המציג חקיקה ופסיקה מהעולם בנוגע לסייג ההגנה העצמית במקרי אלימות נגד נשים.
הפרק השישי, מציג עמדה חדשנית, האם קיימת סבירות לנשים מוכות או נשים שהורשעו בעקבות היותן קורבנות של לאימות, לתבוע נזיקין בגין עוולת הרשלנות כנגד רשויות המדינה, המשטרה או אפילו רשויות הרווחה.
