רכיב ההסכמה בעבירת האינוס

רכיב ההסכמה בעבירת האינוס

תוכן עניינים

מבוא 1
עבירת האינוס בדין הישראלי 3
רכיב ההסכמה בעבירת האינוס בדין הישראלי (שלא בהסכמתה) 5
ראיית בתי המשפט והחוק את עבירת האינוס 8
התנהגות צייתנית של קורבנות אינוס – ראיית החוק 10
סיכום 14
ביבליוגרפיה 16

מבוא
הסכמה לקיום יחסי מין או רצון לקיים יחסי מין, נחשבת לסוגיה מורכבת. באופן כללי, מערכת המשפט אינה יכולה תמיד להגדיר באופן מדויק את המורכבות הרגשית והפיזית הקיימת בקיום יחסי מין. בשל כך, מערכת היחסים שבין גבר לאישה, המביאה אותם לכדי קיום יחסי מין, היא כאמור מערכת מורכבת הן בהיבטה הפיזי והן בהיבטה הרגשי .
עבירת האינוס התפתחה במשפט המקובל במטרה למנוע את היווצרותם של יחסי מין בלתי לגיטימיים, כפי שנתפסו בחברה בעבר. יחסי מין נתפסו כלגיטימיים אם היו מתקיימים בין בני זוג נשואים, כאשר יחסי מין בין בני זוג שאינם נשואים, נחשבו לבלתי לגיטימיים גם אם היו בהסכמת הצדדים .
עבירת האינוס בדין הישראלי, נובעת מסעיף 345 לחוק העונשין , המגדיר את אותם מקרים שבהם אי-הסכמתה של האישה בקיום יחסי מין, ייחשבו לאונס. סעיף האינוס עבר מספר גלגולים, כאשר בשנת 1988, במסגרת תיקון 22 לחוק העונשין, נערכו שלושה שינויים מהותיים בהגדרת עבירת האינוס בהם, שינוי לגבי רכיב האי-הסכמה של האישה, השימוש בכוח וכן באופי האיום על האישה שהשפיע על הסכמתה של האישה לקיים יחסי מין.
אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו את בתי המשפט בערכאות השונות, כאשר הם דנו בנושא האינוס, הייתה סוגיית רכיב ההסכמה (או האי-הסכמה), כלומר מהו קו הגבול המפריד בין המותר והאסור כאשר מדובר בבעילה? אחת מפרשות האינוס החמורות ביותר שידעה המדינה, הייתה בפרשת שמרת , שבו עסקו השופטים בסוגיית ההסכמה של הקורבן, בעיקר לנוכח העובדה, כי בשלבים רבים יכלה הנאנסת לברוח מידם של האנסים.
במהלך השנים, חלה בקשה להגמיש את ביטויו של יסוד ההסכמה, החל בדרישה ל'התנגדות פיזית', 'זניחת השימוש בכוח' וכלה בדרישה הבסיסית להבעה מילולית של אי-הסכמה (כלומר אמירה "לא"). הפרשנות הרווחת שביסוד ההסכמה, כללה גם התפתחויות שונות, הנוגעת למערכת היחסים שבין בני הזוג, הכוללים גם את השלב בהתקדמות היחסים האינטימיים ביניהם, כלומר האם מותר לאישה להביע את אי-הסכמתה לקיום יחסי מין או שבעצם היא יכולה "להיתפס" בהסכמתה הראשונית? הסכמה זו (או אי-הסכמה) כונתה בפסיקה כ"שינוי לבבות" , ואוזכרה בפסק הדין בעניין אזולאי .
ומה לגבי מידת הצייתנות של הקורבן? האם אקט הצייתנות בהנהגות הקורבן יכולים להצביע על אי-הסכמה, או האם די בכך שהקורבן תהיה לכודה תחת יחסי מרות או תלות נפשית בבועל על מנת שאכן יהיה מדובר בעבירת אינוס, כפי שראינו בפרשת זאהר .
העבודה עוסקת בסוגיית האינוס והשינויים בחקיקה הקיימת. בנוסף עוסקת העבודה ברכיב ההסכמה והאי-הסכמה, תוך הצגת מגוון פסקי דין בנושא. כמו כן, עוסקת העבודה בסוגיית הצייתנות של הקורבן.