המכללה האקדמית אשקלון
המחלקה לקרימינולוגיה
עבודת סמינריון
שם הקורס: סוגיות נבחרות באכיפת החוק, סמינריון
שנת הגשה: 2026
מבוא 1
סקירת ספרות 3
יחסי משטרה ומיעוטים 3
תאוריית התיוג, תאוריית ההצטלבות ותאוריית האיום הבין-קבוצתי 4
שיטור יתר ושיטור חסר כלפי יוצאי אתיופיה 6
מתודולוגיה 10
מערך המחקר 10
כלי המחקר 10
הליך המחקר 10
משתתפי המחקר 10
ניתוח הנתונים 11
ממצאים 13
תפיסת תפקיד המשטרה ותחושת המוגנות 13
תחושות וחוויות של תיוג שלילי במפגש עם המשטרה 15
תחושות וחוויות של שיטור יתר במפגש עם המשטרה 16
דיון ומסקנות 19
דיון בממצאים 19
מסקנות 21
מגבלות המחקר 22
הצעות למחקר עתידי 23
סיכום 25
רשימת מקורות 26
נספח: מדריך הריאיון 28
יחסי המשטרה עם קבוצות מיעוט מהווים אחד המבחנים המרכזיים ללגיטימיות של מוסדות המדינה בחברות דמוקרטיות. מחקרים שנערכו באירופה מלמדים כי האמון של מהגרים ומיעוטים אתניים במשטרה מושפע לא רק ממפגשים אישיים עם שוטרים, אלא גם ממיקומן החברתי של הקבוצות ומהמסגרות המוסדיות שבהן הן פועלות (Bradford & Jackson, 2018; Bradford et al., 2017). כאשר המשטרה נתפסת כגוף מוטה, האמון בה נפגע, וגם התנהלות הוגנת מצד שוטרים מתקשה לשקם אותו. כך, במחקר שנערך בקרב מוסלמים באוסטרליה נמצא כי תפיסת המשטרה כמוטה נגד הקבוצה קשורה לרמת אמון נמוכה יותר במשטרה, וכי בקרב מי שרואים בה גוף מוטה, לתפיסת ההגינות הפרוצדורלית של המשטרה יש השפעה חלשה בלבד על האמון (Madon & Murphy, 2021).
בישראל נחקרו יחסי המשטרה עם קבוצות מיעוט בעיקר בהקשר של החברה הערבית (בן-פורת ויובל, 2013; חסייסי וליטמנוביץ, 2021), אולם בשנים האחרונות גובר העיסוק גם ביחסים שבין המשטרה לבין יוצאי אתיופיה. יוצאי אתיופיה, קבוצת מיעוט יהודית הנבדלת מהרוב בצבע עורה, מתארים חוויות של אפליה, גזענות ושיטור יתר במפגשיהם עם המשטרה, ורבים מהם סבורים כי סטיגמה גזעית עומדת בבסיס היחס כלפיהם (Abu et al., 2017). תחושות אלה אינן נשענות על חוויה סובייקטיבית בלבד: דוח מבקר המדינה (2021) מצא כי שיעורם של יוצאי אתיופיה בשלבי האכיפה הפלילית השונים, ובהם מעצר, פתיחת תיק חקירה והגשת כתב אישום, גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה, במיוחד בקרב קטינים.
המתח בין הקהילה לבין המשטרה בא לידי ביטוי בגלי מחאה חוזרים, שבעקבותיהם הקימה הממשלה צוות ייעודי לגיבוש המלצות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה (הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, 2016). עם זאת, ממצאים עדכניים מלמדים כי האמון במשטרה בקרב יוצאי אתיופיה ירד באופן ניכר בין השנים 2013 ו-2022, וכי הוא נמוך במיוחד בקרב צעירים בני 18 עד 30. בקרב הדור השני, גזענות מצד רשויות המדינה נתפסת לא עוד כתופעה זמנית, אלא כמכשול בפני אזרחות מלאה ומשמעותית (Abu et al., 2026). יוצאי אתיופיה אמנם תומכים ברפורמות כגון גיוס שוטרים מקרב הקהילה והכשרת שוטרים לרגישות תרבותית, אך מודעים לכך שצעדים אלה עלולים להנציח את תיוגם כקבוצה נבדלת הזקוקה להתאמות מיוחדות (Abu & Ben-Porat, 2021).
להבנת הדינמיקה הזו נעשה בעבודה שימוש בשלוש מסגרות תאורטיות. תאוריית התיוג מסבירה כיצד תיוג שלילי מצד מוסדות הכוח עלול להפוך לנבואה המגשימה את עצמה (Becker, 1963); תאוריית ההצטלבות מדגישה כי חוויות של דיכוי ואפליה נובעות משילוב של זהויות חברתיות, כגון גזע, מעמד ומוצא (Crenshaw, 1991); ותאוריית האיום הבין-קבוצתי מסבירה כיצד תחושת איום מצד קבוצת הרוב מתורגמת ליחס מחמיר כלפי קבוצות מיעוט, גם בקרב שוטרים (ויצמן-שגיא ושורצולד, 2019; יאסן, 2020).
מטרת העבודה הנוכחית היא לבחון כיצד צעירים יוצאי אתיופיה תופסים את המפגש שלהם עם משטרת ישראל. הנחת המחקר היא כי בקרב צעירים אלה רווחות תפיסות של קיפוח, תיוג ושיטור יתר, וכי המאמצים שהמשטרה נוקטת לשיפור היחסים עם הקהילה נתפסים בעיניהם כבלתי מספקים. לשם כך נערכו ראיונות עומק חצי-מובנים עם צעירות וצעירים יוצאי אתיופיה, והם נותחו בשיטות הקידוד המקובלות במחקר האיכותני (שקדי, 2003).
העבודה בנויה באופן הבא: תחילה מוצגת סקירת ספרות העוסקת ביחסי משטרה ומיעוטים, במסגרות התאורטיות ובשיטור יתר ושיטור חסר כלפי יוצאי אתיופיה. לאחר מכן מתוארת שיטת המחקר, ובהמשך מוצגים הממצאים לפי שלוש תמות מרכזיות. בפרק הדיון נקשרים הממצאים לספרות המחקרית, ומוצגות מסקנות המחקר, מגבלותיו והצעות למחקר עתידי.
